מבוא
מגיל צעיר גדלנו על אגדות, מעשיות וסיפורי ואלו נחשבות  הספרות העתיקה ביותר .
מקורותיה ושורשיה של ספרות זו  נעוצים בשחר קיומו של האדם. היא שמורה בזיכרון החברה ואשר הועברה מדור לדור. הספרות  הנ"ל תרמה בכמה וכמה בחינות היינו היא ענתה לצרכיהם של בני אדם, כן השביעה את סקרנותם, עוררה את התעניינותם ועינגה אותם. שאירי הסיפורים  והפכו לקלאסיקה ועמדו במבחן הזכירה וההישרדות במעבר מדור לדור. הסיפורים  מבטאים הרבה מחוותיהם ותחושותיהם של בני האדם, רצונותיהם ועולמם הבלתי מודע, החלום האישי של כל אחד, תפישת החיים שלו ועולמו. הסיפור העממי מאופיין  לרוב ביסודות של קסם ומאגיה. נוכל להגיד כי מלכתחילה סיפורי המעשיות לא כוונו אל הילדים. ורק לאחר  התפתחות היסטורית מאוחרת יותר התווספו הילדים כקהל . קהל היעד של מספרי הסיפורים הוא קהל יעד מבוגר דבר אשר בוזה מתבטא בעולמות התוכן אשר אפיינו סיפורים אלה. כמו: מעמד הילד, הדפסת המעשיות והעלתן על הכתב.
החברה אנושית זקוקה לסיפורי העם שלה כדי לספק ולהשתמש באגדות ככלים להתמודד בעיות עם מצוקות, פחדים, חרדות כן לקבל אישור על הצלחות. הסיפור תורם בארגון המציאות ומעניק לה משמעות ועניין. באמצעות סמלים ורמזים הוא מעביר קווים מנחים לדרך חיים ונותן הזדמנות לקהל מאזיניו לגבש את תפיסת עולמם וזהותם (כהן, 1997).
בראשית המאה ה-19 החלו מעשיות העם להיות מזוהות עם תרבות הילד, במאה ה-20 נחשבו על-ידי פסיכולוגים כפריט חיוני להתפתחותו של הילד (בטלהיים, 1987). יש לציין כי בסוף המאה ה-19 ספרות הילדים התפתחה כמערכת עצמאית בתרבות. עולם הטקסטים של המעשיות והאגדות מגלם ומשקף ערכים, תפיסות עולם, זהות ואינטראקציות ומכאן נתפס כבעל ערך חינוכי רב (בטלהיים,
1 987).  לפני כן הטקסטים נועדו לילדים ולחוג המשפחה. על הזיקה שנוצרה בתרבות בין המושגים השונים של הילד והילדות לבין טקסטים שנכתבו עבור ילדים ניתן ללמוד מנוסחים שונים של מעשיות עם. השינויים שחלו במושג הילד בתרבות השפיעו על השינויים שחלו באופי הטקסטים לילדים (שביט, 1996).