מחרדה לאופוריה: אספקטים שונים במלחמת ששת הימים מטלת סיכום הקורס: ניתוח ומסקנות ע"פ המאמר:
The Paradox of Group-Based Guilt: Modes of National Identification, Conflict Vehemence, and Reactions to the In-Group’s Moral Violations. (Roccas, Klar, & Liviatan,
2 006) השלם תמיד מורכב משניים. והם מורכבים מעוד.הדואליות היא יסוד מרכזי בחיינו  בעידן זה. גם תפישת הקיום של היהודים בארץ ישראל מורכבת ממגוון של קולות. בעיני מלחמת ששת הימים היא נקודת מפנה בתפישה של תושבי "בית שלישי", יהודי ארץ ישראל בתקופת ההתיישבות הציונית ולאחריה, את אופי ההתיישבות ותוצאותיה. כבר קודם לכן עלו קולות הקוראים ליתר מחשבה ושימת לב בקביעת אופי ההתיישבות. קולות היישוב הישן, חברי "ברית שלום" ועוד, נמנעו מאופי ההתיישבות כפי שהתעצב בזיכרון הלאומי. עדיין, פן מסויים של העשייה, שהייתה בתחילה מינורית אך נרשמה כנראטיב הראשי בזיכרוננו, משכה לכיוון אחד- אין לעם היהודי מקום להיות בו מלבד ארץ ישראל, תוך שילוב עבודה עברית, שפה עברית ושמירה עברית. כתוצר של בחינת נושא הלאומיות באירופה, קמו להם יהודים מכל רחבי העולם ופנו ירושלימה. מרגע התיישבותם של ראשוני העולים לארץ ישראל נשאלו שאלות לגבי טיב השכנות ומידת הצדק שבהתיישבות היהודית.
אולם הקול המוביל דרש את התיישבות העם היהודי בארץ, באופן עצמאי ובכל מחיר. מלחמת ששת הימים פתחה צוהר לקול אחר להשמע. לוחמים יהודים יצאו מהמלחמה כשהם חצויים באמונתם לגבי צדקת דרכם ופועלם. חציון זה הלך וגבר עם השנים והוליד את האמירה ה"פוסט-ציונית". אחרי ארבע שנות לימוד אני כמעט לא מצליחה לאהוב את הארץ בלי להרגיש אשמה. מה עושים עם זה? זה כמו להיות צמחוני ולפחד לנשום כדי לא לפגוע באוויר. איך שואפים לשלום בלי ביטול עצמי? המאמר הבא מזהה תהליכים חברתיים העוברים על קבוצות ונקודות הייחוס שלהם, ומדגיש פרדוקסים שונים שחברי הקבוצות חווים בתפיסתם את עצמם ומידת זיקתם לקבוצה, כפי שראינו בדיוני שיח הלוחמים, יורים ובוכים. חשוב לי לציין כי יש לזכור את גילה הצעיר של המדינה וכן את חוסר עצמאותה היחסי שכן כל החלטה הקשורה בקיומה ופעילותה של מדינת ישראל היה חלק ממשחק פוליטי גדול יותר. טבעה של המדינה ההישרדותית.      רוקס, קלר ולויתן (Roccas, Klar, & Liviatan, 2006) בחנו  את הקשר בין שתי צורות של זהות לאומית לתגובות להפרות מוסריות הנעשות על ידי קבוצת הפנים הלאומית. צורות הזהות הלאומית הנבחנות במאמר (Roccas et al., 2006) הינן attachment  ו- glorification, שיקראו להלן "היקשרות לקבוצת הפנים" ו- "פיאור קבוצת הפנים" בהתאמה. אחת ממטרות המחקר (Roccas et al., 2006) הייתה לבחון את הגורמים המשפיעים על דרכי תגובה למידע הבוחן את מוסריות קבוצת הפנים לאורך שלבים שונים של קונפליקט מתמשך.
מטרה נוספת הייתה לבחון הסבר חלופי לקשר בין זהות קבוצתית ורגשות אשמה מבוססי שיוך קבוצתי. איסוף המידע נעשה על מדגם של סטודנטים ישראלים הן בתקופת רוגע יחסי בקונפליקט הישראלי-פלסטיני והן בתקופה של התעצמות בקונפליקט. נמצא כי למרכיבי הזהות הלאומית הנבחנים קשרים הפוכים עם רגשות אשמה מבוססי שיוך קבוצתי כששני הקשרים מתווכים על ידי קוגניציות מטהרות (exonerating cognitions).       זהות חברתית מוגדרת כידע של פרטים לגבי עצמם כחברים בקבוצה חברתית יחד עם המשמעות הערכית והרגשית של חברות זו (Tajfel, 1978 מתוך Reicher, Spears, & Haslam, 2009). זהות זו עוזרת לפרט להגדיר את עצמו ואינה פחות חשובה או אמיתית מזהות אישית. אנשים יכולים לאהוב, לשנוא, להרוג ואף למות למען קבוצתם (Reicher et al., 2009).   רגשות נובעים ממשמעות אירועים שונים עבור זהויות שונות הקיימות בתוך הפרט. כאשר זהות חברתית מסוימת חשובה לפרט ישנם רגשות חזקים הקשורים למעשי הקבוצה או לדברים שקרו לקבוצה, גם אם הפרט לא השתתף באירועים אלו בעצמו (Reicher et al., 2009).
      ההיסטוריה מלאה באי צדק ומעשים לא מוסריים שנעשו לקבוצות על ידי קבוצות אחרות.  חברי קבוצה יכולים לחוות רגשות שונים, כתוצאה מהדרך בה מוצגת התנהגות קבוצתם בעבר (Doosje, Branscombe, Spears, & Manstead, 1998). רגשות אשמה אישיים נחווים ברמת הזהות האישית כתוצאה מחוסר התאמה בין ערכי והתנהגות היחיד, בעוד רגשות אשמה קבוצתיים נחווים ברמת הזהות החברתית כתוצאה מחוסר התאמה בין ערכי והתנהגות חברי קבוצת הפנים (Doosje et al., 1998).  רגשות אשמה יכולים לנבוע מהתנהגותם של חברי קבוצת הפנים, ולאו דווקא מהתנהגות האדם עצמו, וגורמים להתנהגות מפצה (Doosje et al., 1998). ….