סיכומים האוניברסיטה הפתוחה

‏ממנים של האוניברסיטה הפתוחה

30 מאי 2009
ממ"ן 13- 91
שאלה 1
האוניברסיטה הפתוחה כמו כל האוניברסיטאות וחלק ניכר מהמכללות הינה מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) אשר אין לה רווחים למקסם ולכן החלטת המיקום שלה לא תקבע בהתאם לנתוני ביצועיה אלא בהתאם לגורמים אחרים, כדלקמן:
§          גישה נוחה למשתמשים וזמן הגעה – בעבר האוניברסיטה הפתוחה שכנה בת"א, קרוב לאוניברסיטת ת"א, אולם הועברה לרעננה וזאת בשל עומס בדרכי הגישה אליה. הכבישים המובילים לאו"פ היו בדר"כ צפופים ועמוסים כיון ששרתו גם את הסטודנטים המגיעים לאונ' ת"א וגם בשל המיקום המרכזי שלה. במיקום החדש, או"פ מוקמה בצומת רעננה צפון על כביש 4, כך שיש גישה נוחה מצפון ומדרום. גם אין בעיית חניה, כיון שיש חניה גדולה במתחם הקריה ובנוסף יש מספר קווי אוטובוס דן ואגד שיש להם תחנות עצירה בצומת רעננה. בנוסף, המיקום הוא די מרכזי ונוח להגעה מכל גוש דן, במהירות ובנוחות ובמינימום פקקים.
§          שרות מספר רב של משתמשים – בנוסף, במיקום הישן בת"א מתחם האונ' היה קטן וצפוף, הציוד היה ישן והיתה בעיה של הקצאת חדרים. במיקום החדש, מתחם הקריה גדול ומרווח, הוספו כיתות אופק חדשות, הציוד חדש ואין בעיה בהקצאת הכיתות. בנוסף, במיקום החדש יש יותר ביקוש לאונ' מכיון שאין בסביבה הקרובה מרכז ללימודים גבוהים. איכות השירות?
§          שיקול כלכלי – בנוסף, עירית רעננה אף נתנה לאו"פ את השטח חינם וגם נתנה לה הנחה בארנונה למספר שנים. הקטנת עלויות תפעול רגילות של שיתוף פעולה בין כל הגופים, שליחות וכד'. חסכון בעלויות בשל סמיכות הפונק'! §          שיקולי מתכנן?

צריכים ממנים של האוניברסיטה הפתוחה בכל התחומים? היכנסו לכאן באתר סמרטר:

שאלה 2
המחקר מראה כי ההחלטה של פירמות היכן להשקיע, בעיקר של פרויקטים גדולים חדשים, היא החלטה דו שלבית  (או רב  שלבית). בשלב הראשון הן מחליטות על רשימה מקוצרת של אתרים אפשריים ((short list להשקעה. ההחלטה נקבעת בשלב זה על  בסיס של מאפיינים יסודיים (fundamentals) של המקומות  הפוטנציאליים (מאפייני כלכליים ופוליטיים: יציבות פוליטית, נגישות לשווקים, תשתיות, כוח אדם וכו') ללא קשר לתמריצים המוצעים על ידי הממשלות השונות.  רק לאחר מכן, לאחר שהמשקיעים הרכיבו את הרשימה המקוצרת, בוחנות את תמריצי ההשקעה המוצעים במקומות השונים. לעיתים, הם משתמשים בתחרות הקיימת בין המדינות בכדי לשפר את התנאים המוצעים להם. התמריצים ואמצעי מדיניות אחרים למשיכת השקעות זרות יכולים להוות גורם מכריע בשלב זה.
הצמיחה בישראל מסתבר, מונעת במידה רבה על-ידי גורמי תשומות ולא על-ידי גידול בפרודוקטיביות. כדי לעודד את הצמיחה התעשייתית יש לפעול להגברת הפריון. בחינה בין אמצעי התערבות חלופיים, מראה כי  הגורמים העיקריים המשפיעים על הפריון הם השקעות בתשתיות: פיזיות, אנושיות ושל מו"פ. לגבי המדיניות של סבסוד הון נמצא כי היא גובה מחיר במונחי יעילות.
מחקרים שעסקו בהערכת תמריצי מיקום בעולם הגיעו לממצאים דומים לאלה שהוצגו בהקשר של חוק עידוד השקעות הון. הם עודדו בחלק מן המקרים השקעות, הביאו לתוספת תעסוקה, אך לא הצליחו להביא להגברת הפריון ולצמצום אי השוויון הבין אזורי. חלק מההשקעות שקבלו תמריצים היו מבוצעות ממילא, וחלקן מחליפות השקעות שהיו מבוצעות בהיעדר התמריצים.  התמריצים אפקטיביים כאשר יתר התנאים שווים, בין אם מדובר על בחירה של מחוזות בתחומי אזור מטרופוליני נתון (התנאים דומים בכל האזור), או אפילו בין מדינות בעלות מאפיינים דומים.  לתמריצים עלולות  להיות השפעות לוואי של  חוסר יציבות תעסוקתית.
התמריצים יוצרים "עיוותים",  נוטים  להפלות לרעה השקעות קטנות, מקומיות (בפועל, אם כי רק לעיתים נדירות לפי החוק) ופירמות בפעילויות שאינם בקבוצת המטרה. מבחינת התרומה לאזורים חלשים, מסתבר כי למרות שמדינות מצדיקות את מדינות התמריצים המוצעים למשקיעים זרים  בצורך במשיכת השקעות לאזורים חלשים בתוך המדינה, בפועל, התמריצים הם בעלי יעילות מוגבלת בהקשר זה (למרות שקיימים יוצאים מן הכלל).  המחקר מצביע על הצורך במערכת של מעקב ובקרה.

מחקרים בנושא מראים כי מדיניות שמשקיעה בשיפור תשתיות פיזיות חדשניות ובהון אנושי מהווה  אמצעי רב עצמה למשיכת השקעות זרות, ובו זמנית מסייעת לפיתוח כלכלי.
נושא זה, של השפעת המדיניות הממשלתית על שיקולי המיקום, נסקר בהרחבה בשני המאמרים הנ"ל:
The Effect Of State Tax Incentives on Economic Growth and Firm Location במאמר זה סוקר המחבר מספר ניכר של מחקרים ומאמרים שהתייחסו להשפעת התמריצים של ממשלת ארה"ב על כלכלתה. חלק מהמחקרים מתמקדים בעלויות ובתועלת שבהטבות מסים; אחרים בודקים את מידת ההצדקה הכלכלית של השימוש בכספי ציבור כתמריץ ושואלים האם אי אפשר היה להקצות אותם למטרות אחרות. בכל אופן, מחקרים על מסים אינם מציעים הכוונה רבה מדי לקובעי המדיניות.

קיימת במאמר ביקורת על כך שכמעט ואין מחקרים אשר בוחנים בצורה מדויקת את נושא יעילות מדיניות התמריצים מההיבט הכלכלי. זאת, לטענת המחבר, כי קובעי מדיניות מסוימים אינם רוצים לפרסם בציבור מידע מביך על תכניותיהם ואחרים מעדיפים לממן תוכניות מאשר מחקרים. ישנם מצבים בהם החברה בוחרת מיקום מסוים בשל הטבות מס שהיא מקבלת ולאחר מכן היא עוקרת למקום אחר מבלי להחזיר את המענקים שקיבלה. ישנם גם מצבים בהם החברה מבקשת הטבת מס כדי שיתחרו על המיקום שלה וזאת במטרה לקבל עוד הטבת מס במקום שבו היא נמצאת מלכתחילה כשהיא בכלל לא התכוונה לעבור מקום. לכן, טוען המחבר כי בשל חוסר ידיעת המדינות מהן כוונות האמת של עסקים פרטיים, עליהן להציע הטבות הכוללות הסתייגות. המחבר טורח לציין את ההתעלמות מגורמים משמעותיים אחרים כמו:
תשתית פיזית, חומרי גלם והון אנושי המשפיעים על תוצאת כלכלת אזור מסוים, פרט להשפעת תמריצי הממשל הפדרלי או המדיני. בנוסף מציג המחבר דוגמאות רבות של מחקרים עם תוצאות לא סבירות/ הגיוניות. המחבר טוען כי מחקרים הטוענים למדיניות מיסוי אדישה, אינם מדייקים וכי יש צורך בכלי בקרה למדידת היעילות הכלכלית.

The Effect Of State Economic Development Growth במאמר זה טוענים המחברים כי התמריצים שהוקצו על ידי המדינות דרך הסוכנויות לפיתוח אכן פעלו וכי התמרוץ הממשלתי אכן משפיע על הגידול בהכנסה לנפש ובתעסוקה של העובדים וכי אף גידול קטן בהוצאות התמרוץ משפיע באופן משמעותי ומוכח על יצירת מקומות עבודה. החוקרים אף מציינים כי לדעתם מחקרים קודמים המעיטו מדי בעוצמתה של השפעת מדיניות המס על רמת האפקט שהתמרוץ הכלכלי מגדיל את ההכנסה לנפש והתעסוקה.

התומכים בהטבות ותמריצי מס טוענים כי המטרה היא להגן על המדינה מפני איבוד עסקים לטובת מדינות אחרות, הגנה על עסקים מפני תחרותיות, הצלת עסקים כושלים, משיכת חברות מבחוץ ותמיכה ביוזמות חדשות.
המתנגדים לעומתם סבורים כי הטבות אלה הן בד"כ כלכלה גרועה, מאחר והן בלתי יעילות ופוגעות,מופעלות משיקולים פוליטיים ולא כלכליים ולפעמים מהווים כתירוץ לקידום מטרות פוליטיות.
חשוב לציין את הסתירות שבין המאמרים. אולי במבחן תהיה שאלה עם כתבות בעד/ נגד וצריך להתעמת עם הכתבה לאור החומר והמאמרים ולחוות דיעה. יש להתיחס לתוצאות מחקר ולהתיחס.

שאלה 3
בתחילת שנות ה-90, מדינת ישראל נאלצה להתמודד לראשונה עם גידול מדאיג באבטלה של גל העלייה ממדינות ברית המועצות  אשר העלה את אחוזי האבטלה.
ממשלת ישראל נלחמה באבטלה בשני מישורים: האחד בעידוד שילוב עולים בתעשייה וזאת בעזרת תיקון לחוק עידוד השקעות הון בתעשייה. המישור השני היה שינוי לא רשמי בועדת המחקר, כך שזו תיתן תמריצים גבוהים יותר לתוכניות בהן פוטנציאל ההעסקה גבוה יותר. החוק לעידוד השקעות הון החוק לעידוד השקעות הון בישראל מהווה מכשיר עיקרי של ממשלת ישראל למדיניות עידוד השקעות זרות בתשתיות מקומיות במטרה לפתח את הכלכלה המקומית באמצעות הטבות מס למפעל מאושר למשך 7 שנים ולחברת משקיעי חוץ למשך 10 שנים, כדלקמן: פחת מואץ, שיעור מס מופחתים ומתן פטורים וחלוקת רווחים פטורים ממס.

יתרונות:
§          חיזוק הפריפריה –  עידוד מפעלים ועסקים להקמת תשתית לתעסוקת התושבים באזורי הפיתוח.
§          עידוד השקעות מחו"ל – הטבות ממשלתיות לתושבי חוץ וחברות זרות על מנת למשוך משקיעים ממדינות זרות למדינת ישראל.
חסרונות: §          בזבוז כספי ממשלה במקום עידוד הצמיחה בפריפריה – לא בטוח שדווקא הסיוע להקמת מפעלים באיזורי פיתוח הם הצעד הזול והיעיל ביותר להשגת פיזור האוכלוסיה. מסתבר כי דווקא השקעה עקיפה, השקעה בתשתיות (תשתיות תחבורה, חינוך והשקעות קהילתיות אחרות) יותר יעילה לטווח הארוך.

§          אבטלה במקום תעסוקה – אזורי הפיתוח שהיו משופעים בכוח אדם בלתי מקצועי, פיתו תעשיינים להפנותו לענפים שנזקקו לכוח אדם כזה – כמו הטקסטיל והמזון. כך נוצר מעגל קסמים של מפעלים עתירי הון, המושכים אליהם עובדים פחות מקצועיים ועובדים אלה מושכים מפעלים עתירי הון. מגמה זו הורידה את השכר ורמת החיים בעיירות הפיתוח, בניגוד לכוונת הממשלה.
§          עיוות בהקצאת מקורות – חוסר שוויון מובהק בין מפעלים שקיבלו מעמד של מפעל מאושר ומפעלים שלא קיבלו מעמד כזה, כאשר רוב המפעלים המאושרים הם גדולים. מכאן – פגיעה בתחרות והגברת הריכוזיות של התעשייה הישראלית בידי החברות הגדולות, הנהנות בפועל יותר מההטבות של החוק. §          חוסר יעילות וחוסר אפקטיביות במקום צמיחה – החוק, כאמצעי יחיד וללא אמצעים משלימים, לא מצליח להביא לצמיחה הרצויה באזורי הפיתוח מאחר והוא מטפל בסימפטום ולא בבעיה.

היעילות היא נמוכה, כיוון שקימת אי וודאות לגבי גובה הרווחים שהמפעלים יכולים להפיק מהם הלכה למעשה. אשר לאפקטיביות, היא באה לידי ביטוי בהיקף ההשקעות באזורי הפיתוח – התמריצים עודדו השקעות אך  הם לא הצליחו להביא לשינוי במאפייני ההשקעות, בעיקר מבחינת המבנה הענפי ולסגור את הפער בהשוואה למרכז הארץ. שינויים מומלצים:

§          פיתוח תשתיות – כל עוד החוק יהיה מבוסס על סבסוד תקציבי בלבד, ללא אמצעי תמיכה נוספים, כגון:
השקעות בהון אנושי תשתיות תחבורה וחינוך – הוא לא ישיג את המטרה. אזורי התעסוקה בפריפריה כיום לא ערוכים לקלוט תעשיות חדשות ואינם מסוגלים להשתלב בצמיחה הנובעת כתוצאה מהקמת מפעלים חדשים באזורים אלו. §          השקעה בשוק העבודה – על הממשלה לתגבר השקעות ישירות בשוק העבודה, ובכלל זה הכשרה מקצועית, תמריצי תעסוקה ישירים ותמריצים למיזמי מחקר ופיתוח. §          השקעה בהכשרה מקצועית – המשאבים המוקצים למסלולי ההכשרה המקצועית אינה הולמת את צורכי שוק העבודה. הנתונים מצביעים על כך שחסרים לא רק מהנדסים ומתכנתים בענפי ההיי-טק, אלא גם עובדים מקצועיים בתעשיות מסורתיות. יש להתנות את המענק בהשקה של החברה בהון אנושי ופיזי! §          הפחתת שיעור מס החברות – יש לפעול ולהמשיך במגמה של הפחתת שיעור מס החברות לרמה הממוצעת ב-OECD דבר שיגדיל את כושר התחרות של המשק הישראלי ויעודד השקעות זרות. §          הגדלת הסיוע לעסקים קטנים – מרכז ההשקעות יחד עם הרשות לעסקים קטנים יקבעו כללים מיוחדים לסיוע לעסקים קטנים בפריפריה וזאת מעבר לסיוע הנוכחי.
§          תחרותיות מול העולם – על מדינת ישראל להציע מסלול מענקים משופר ותחרותי ביחס למדינות העולם.

§          הכללת מפעלים נוספים כזכאים לסיוע – הועדה ממליצה להכליל בתכולת החוק גם מפעלים העוסקים באנרגיה חלופית  ואיכות הסביבה (קלינטק) אשר אינם כלולים כיום.
§          אמצעי המדיניות המומלצים הם בעיקר בתחומים הבאים: הקצאה של ייעודי קרקע בדרך של "פיזור מרוכז" (ריכוז הפעילות הכלכלית במקבצים גיאוגרפיים ובהדרגה לעבות את גודל המקבצים, חיזוק המטרופולינים המשניים בעיקר באר-שבע). הקצאה של תקציבים לתשתיות על בסיס אזורי, השקעות בתשתיות פיזיות, אנושיות, חברתיות וארגוניות (השקעה לטווח הארוך, כיון שבטווח הקצר תהיה פגיעה בשל הקטנת המענקים ואילו היתרון שבתשתיות בא לידי ביטוי רק בטווח הארוך).

§          פיקוח ובקרה?
חוק המו"פ מטרתו של חוק המו"פ הינה יצירת מקומות עבודה בתעשייה, יצירת תשואה עודפת למשק הישראלי, פיתוח תעשיה עתירת מדע ושיפור מאזן התשלומים של המדינה. בתמורה למענק על החברה לשלם למדען הראשי תמלוגים מכל הכנסה הנובעת מהמוצר, לרבות שירותים נלווים למוצר או הכרוכים בו.
הכסף שגובה המדען הראשי מממן את תקציב המדען בשנה הבאה. חוק המו"פ הסדיר למעשה את צורת עידוד התעשייה על ידי הממשלה (לשכת המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר) והוא מהווה צורה נוספת של עידוד ממשלתי.

יתרונות:
§          עידוד המחקר. §          סיוע ליזם טכנולוגי בראשית דרכו – קרן תנופה, חממות טכנולוגיות, קרן לתמיכה בחברות הזנק.
§          שיפור כושר התחרות הטכנולוגי §          שיפור ועידוד כושר הייצוא הטכנולוגי חסרונות:
§          שחיקה בערך הסיוע – בפועל גרמה האינפלציה המהירה לשחיקה של ערך הסיוע שהועבר למפעלים עד כרבע בלבד במקום מחצית מההוצאה.
§          קנס על העברת ידע לחו"ל – האיסור להוציא אל מחוץ לישראל ידע שבשלו התקבלה תמיכה במסגרת החוק מהווה פגיעה ביכולת התחרות מול העולם. בעולם העסקים הגלובלי חלק לא מבוטל מהחברות הנתמכות על ידי המדען הראשי הן חברות בין-לאומיות. מגבלת הוצאת הידע מקשה על שיתוף פעולה בין חברות ישראליות לחברות אלו. מלבד זאת, האיסור מהווה מגבלה על גיוס משקיעים זרים, אשר נרתעים מהשקעות בחברות הנתמכות על ידי המדען הראשי בגלל האיסור על הוצאת ידע מהארץ.

§          העדר כלים לבחינת הסיוע למשק – הסיוע ניתן בלי כלים ממשיים לבחינת התמורה שמקבל המשק מהחברה הספציפית שקיבלה את הסיוע. שינויים מומלצים:
§          הגדלת הסיוע וביטול האפליה – להגדיל את הסכום שהקציבה הממשלה, להרחיב את בסיס הזכאים לסיוע והפסקת האפליה של מפעלים מתחילים.
§          להקל במס – להכיר בהשקעה במחקר ופיתוח במלואה כהוצאה מבחינת התחשבנות עם מס הכנסה.
§          הגדלת הייעול והתחרותיות מול העולם – במטרה לייעל את המפעלים המורשים בארץ, המקבלים סיוע, יש לאפשר מעבר מידע מהארץ לחו"ל ולהיפך. התחרות תביא לשיפור איכות ולהורדת מחירים. כמו כן, צריך לבחון תוכנית עסקית איך ישראל תקבל תמורה בעבור הידע שמיוצא לחו"ל. §          להציב קריטריונים לבחינת התפוקה של המפעל למדינה כמועמד לסיוע – על מנת להבטיח קודם כל את אישור התוכנית ולאחר מכן את נפח התקציב הרצוי ואחוז התמיכה הרצוי יש לעלות את איכות הבקשה ולהתאים את התוכנית לקריטריונים על פיהם פועלות היום ועדות המחקר. §          הגדלת האטרקטיביות של ישראל כמיקום לייצור – אי-אפשר להכריח חברות לייצר את מוצריהן החדשניים בישראל, כשייצורם בחו"ל עולה חצי, או פחות. אפשר, וצריך, להתאמץ ולהשתדל לייעל את הייצור בישראל ולגרום לכך שעלותו תהיה אפקטיבית, כדי שהחברות ירצו לייצר כאן. ישנה הסתברות גבוהה כשהמו"פ יחוזק בישראל, יהיה עידוד ליצירת מרכזי יצור בישראל, כי באופן טבעי לייצור יש יתרון יחסי כאשר נעשה צמוד למרכזי הפיתוח.
§          ומה על חלקן של החברות? אין מקום לפעול כנגדן? מטרות החוק מובילות ליתרונות החוקים. מדינת ישראל צריכה לדאוג לכלל האוכלוסיה ואין היא יכולה לממן כל חברה שעומדת להסגר. היא לא ממשלת גמ"ח. לא כל מה שכתוב בכתבה זה נכון אלא מונע מאינטרס של הכותב. צריך לבחון את זה ביחס לחומר הלימוד שלנו. כל אחד מוצא צידוק כדי לקדם את עצמו.

פתרון בי"ס של המנחה
1 .
הפרמטרים להעתקת מיקום האוניברסיטה הפתוחה מימוש החזון – בטקס חנוכת הקמפוס ע"ש דורותי דה רוטשילד ברעננה נשא דברים נשיא האו"פ: "האוניברסיטה הפתוחה חוגגת השנה 30 שנה להיווסדה וחנוכת הקמפוס החדש הזה, כאן ברעננה, היא מתנת יום הולדת נפלאה, מתנה שהאו"פ בהחלט ראויה לה. חזונם של המייסדים היה מרחיק ראות ואף מהפכני במושגי ההשכלה הגבוהה בישראל, אבל אין ספק שהמציאות, שאליה הגענו בתום 30 שנה, עולה מכל בחינה על החזון. אנחנו היום האוניברסיטה הגדולה ביותר בישראל מבחינת מספר הסטודנטים הלומדים בה. התפקיד שממלאת האו"פ בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל הוא תפקיד חיוני. משימתנו היא להפיץ את הלימודים האקדמיים ברמה הגבוהה ביותר בקרב כל מי שלא יכולים להגיע אליה בלעדינו בחברה הישראלית, הקמפוס החדש יאפשר לנו להמשיך במילוי משימה זו – וכן להמשיך בשילוב טכנולוגיות עוד יותר חדישות בשירותי ההוראה לתלמידינו". שיקולים פיננסיים – כמלכ"ר לאוניברסיטה הפתוחה מטרות שונות משל פירמה הפועלת למטרת רווח. אך וודאי שבין שיקוליה בבחירת המיקום נשקלו גם השיקולים הכספיים. כמוסד הניזון פעמים רבות מתרומות, לא תמיד השליטה המלאה על ההחלטה מה לעשות בכספים המגיעים נמצאת ברשותו, ופעמים רבות מתקיים מו"מ בין הגופים התורמים את הסכום ובין אלה שירוויחו ממנו במיוחד. אחרון הנואמים בערב החגיגי היה התורם הגדול הלורד יעקב רוטשילד, שאמר: "דודניתי, דורותי … היתה נדהמת מהתפתחותה העצומה של האוניברסיטה הפתוחה, שהיא הניחה את היסודות להקמתה. ואמנם, איש לא יכול היה לחלום לפני 30 שנה שמספר הסטודנטים באוניברסיטה הייחודית הזאת יגיע ל-38,000, שהיא תציע לסטודנטים שלה מעל ל-600 קורסים בכמעט כל תחום אפשרי ותוציא לאור מדי שנה כמעט מיליון ספרי לימוד. יותר מהכל, האמינה דורותי ביצירתיות המאפיינת את תושבי הארץ הזאת – ולכן תמכה בהתלהבות באוניברסיטה זאת, שמעניקה לכל אחד ואחד בישראל את האפשרות למצות את הפוטנציאל האישי והיצירתי שלו". את אלמנט התרומה יש כמובן לשקול לעומת עלויות ההשכרה ששילמה האו"פ עבור כל המתקנים בהם קודם לכן נהגה לשכן את צוות עובדיה ואת הסטודנטים, ולהחסיר את עלויות הארנונה ומיסי הרכישה במקום החדש.

לכל העבודות באתר סמרטר ליחצו כאן

שיקולים חברתיים והתייחסות מוניציפלית תומכת – גם ראש עיריית רעננה, זאב בילסקי, אמר דברים:
"לפני עשר שנים היה לי חלום – לראות את האוניברסיטה הפתוחה שוכנת על אדמת העיר הזאת… חנוכת הקמפוס החדש של האוניברסיטה הפתוחה היא ללא ספק אחד הדברים היפים ביותר שאירעו בהיסטוריה של רעננה, שהחלה עוד ב-1922 … אני מרים כוס להמשך הצלחתה ופריחתה של האוניברסיטה הפתוחה, שכן מהיום הצלחתה היא גם הצלחתנו".

הקשר הייחודי של הקמפוס לעיר בה הוא שוכן אינו ייחודי לרעננה – מאז התחילה, האוניברסיטה הפתוחה אינה נועלת את עצמה במגדל השן האקדמי באוניברסיטאות אחרות, אלא יוצאת ממנו החוצה – אל הקהילה. היא עושה זאת בקנה מידה ארצי – בהיותה האוניברסיטה הגדולה ביותר בישראל, שלומדים בה סטודנטים מכל רחבי הארץ, ובמידה מסוימת היא עושה זאת גם בקנה מידה עולמי, שכן מעל ל-8,000 סטודנטים שלה פזורים בפינות שונות של העולם, רובם במדינות ברית המועצות לשעבר. במעברה לרעננה, פותחת האוניברסיטה הפתוחה את עצמה גם בפני קהילת עירה, רעננה. האו"פ ביחד עם עיריית רעננה ובתמיכת בילסקי, יזמה תוכנית פעולה מיוחדת לתושבי רעננה, תוכנית הנוגעת לשורה ארוכה של תחומי עניין, כגון מדע, מוזיקה, חינוך, היסטוריה, כלכלה וניהול עסקים, ומותאמת לאופייה המיוחד של הקהילה הרעננית.

שיקולים הנוגעים ללקוחות (הסטודנטים) – מעבר לשיקולי התקציב והשליטה בו, וכגוף המתהדר במיוחד ביכולות הטכנולוגיות שלו בתחום הלימוד מרחוק שאלת הגישה הנוחה למשתמשים, הופכת שולית יותר. אך כידוע, עדיין משרתת האו"פ מספר רב של סטודנטים מדי ערב ולכן חשוב לבחור מיקום שיאפשר שירות למספר רב ככל האפשר של משתמשים, כמו כן שיקולים בדבר מספר המשתמשים, נגישות קלה ונוחה למשתמשים בשירותי האו"פ – זמן ההגעה, נוחות החנייה תוך מינימום הוצאות תחבורה, וכן הקרבה למרכז גם הם וודאי משמעותיים. שיקולים הנוגעים למבנה הארגון – שיקול נוסף, אותו מציין הנשיא בדו"ח השנה האקדמית מתייחס לעובדי הארגון, נוחיותם, נגישותם כמו גם מיזעור עלויות התפעול של המלכ"ר כתוצאה ממיקומו: "מבחינות רבות ,הקריה החדשה מציעה איכות חיים משופרת לעובדי האוניברסיטה, כשכל יחידות האוניברסיטה מרוכזות תחת קורת גג אחת, חדרי העבודה מרווחים יותר, יש שפע של חללי עבודה נוספים וכן שתי מסעדות וחדר כושר, מגרשי החנייה רחבי ידיים ובנייני האוניברסיטה מוקפים בגן מטופח .על אף כל זאת ,השנה הראשונה ברעננה לא היתה קלה לרבים מהעובדים. המיקום המרוחק מתל אביב ומאוניברסיטת תל אביב, התחבורה הציבורית הדלה לאזור, בעיית היציאה המסובכת של כלי רכב מהקריה צפונה, הוויכוח לגבי איכות התכנון, הריהוט שטרם הושלם ומיעוט המבקרים בקריה – כל אלו יצרו בתחילה אווירה  של מורת רוח ודכדוך…".

עתה פועלת האו"פ לקידום והעשרה של החיים האקדמיים והתרבותיים בקריה ברעננה, כולל ייזום פעילויות אקדמיות דוגמת כנסים, הרצאות, סמינרים ומפגשי סטודנטים, ייזום פעילויות תרבותיות וחברתיות בקמפוס והקניית אווירה תוססת ויצירתית לקמפוס, הגברת האינטראקציות הבלתי-פורמליות בין אנשי האוניברסיטה, וטיפוח קשרים עם הקהילה האקדמית במוסדות להשכלה גבוהה בארץ ועם הציבור הרחב. כל זאת כדי להגביר את הרגשת הזיקה והקשר של העובדים למוסד, ולתרום לשיפור שגרת החיים היומיומית בקמפוס.

2 . השפעת תמריצים ממשלתיים ומדיניות מיסוי על מיקום פעילות חברות מדיניות התמריצים של הממשלה מנסה להביא עסקים חדשים או להרחיב עסקים קיימים במיקומים מועדפים בעיני הממשלה. בין המטרות נכללות התקדמות טכנולוגית וכלכלית, צמצום האבטלה, והעלאת ההכנסה  לנפש.
השאלות המרכזיות שיש לשאול הינן:
האם אמנם תמריצים ממשלתיים משפיעים על החלטת המיקום של פירמות, או שמא הם מהווים גורם שולי יחסית לשיקולים עיקריים אחרים.
בהנחה שלתמריצים ממשלתיים ישנה השפעה מהותית כלשהי על שיקולי הפירמות – עד כמה אפקטיביים תמריצים ממשלתיים ספציפיים במקומות ספציפיים, או עד כמה בעצם קיים בזבוז של תקציבים ממשלתיים/עיוות של הקצאת מקורות במשק .

במחקרם של גוס ופיליפס על השפעת הוצאות הסוכנות הארצית לפיתוח כלכלי על ההכנסה ועל הגידול בתעסוקה כפרמטרים למדידת הביצועים הכלכליים של חברות ומדינות, הם מזכירים את נקודת המוצא ממנה יצא מחקרם, לפיה במשך שנים רבות טענו חוקרים שהמיסים המקומיים והארציים מהווים רק חלק קטן מהוצאות העסקים ולכן יש להן משקל קטן מאד בהחלטות המיקום, אולם, הקיטון בעלויות ההובלה והשיפור הטכנולוגי בתקשורת, גרמו להקטנת חשיבותו של המיקום, דבר המאפשר לאנשי עסקים להיות רגישים יותר להבדלים קטנים במדיניות העסקים בין המדינות והמיקומים השונים. הגמישות למס (אחוז השינוי בפעילות הכלכלית מחולק באחוז השינוי במיסים) צפויה היתה להיות שלילית (הורדת רמת הפעילות הכלכלית), בעוד הגמישות לפיתוח כלכלי – הממומנת בדרך כלל ע"י מיסים –  בין אם זו גמישות הכנסת העובד או תעסוקתו צפויה היתה להיות חיובית.
ממצאי המחקר מראים לכאורה כי התמרוץ הממשלתי אכן משפיע בגידול בהכנסה לנפש ובתעסוקה של העובדים, וכי אף גידול מועט בהוצאות התמרוץ (בפיתוח כלכלי) משפיע באופן משמעותי ומוכח על יצירת מקומות עבודה ועל הגידול בהכנסה לנפש. החוקרים אף ציינו כי לדעתם מחקרים קודמים המעיטו מדי בעוצמתה של השפעת מדיניות המס על רמת האפקט שהתמרוץ הכלכלי מגדיל את ההכנסה לנפש והתעסוקה.
מדינות תמיד השתמשו בהטבות מס כדי להשפיע על מיקומם ופיתוחם של מפעלים וחברות, התנהלות זו הפכה כה נפוצה עד כי מדינות שכנות מוצאות עצמן לעיתים נלחמות זו בזו למען יוקרן של קבוצות אינטרס ומפעלים גדולים.
בין ההצדקות לשימוש בהטבות ותמריצי מס נכללת חובתם של בכירי הציבור להגן על המדינה מפני איבוד עסקים לטובת מדינות אחרות, להגן על העסקים מפני תחרותיות, להציל עסקים כושלים, למשוך חברות מבחוץ,  ולתמוך ביוזמות חדשות. והאמונה כי התמריצים הכספיים הללו בסופו של דבר יחזרו לקופת המדינה, באופן ישיר או עקיף, כתשלומי מסים וכצמיחה. בנוסף נטען כי המעורבות הממשלתית בשווקים הינה ממילא כה רחבה עד כי הטבות המס אינן אלא אלמנט זניח וכי הטבות עשויות לתקן כישלון שווקים של כלכלות מדינה. השקעה באמצעות תמריצי מס עשויה לתת לאנשים נסיון תעסוקתי, ולעודד את העסקתם לטווח רחוק.
לפיכך, אפילו תכנית הטבות מס לטווח קצר יחסית, עשויה להיות בעלת השפעות ארוכות טווח וליצור רווחי יעילות כשהכלכלה מנקזת משאבים לא מנוצלים (כגון החלפת ההשקעה משוק בו יש אבטלה נמוכה לשווקי כוח אדם מקומיים בהם האבטלה גבוהה יותר).

המתנגדים לעומתם סבורים כי הטבות כאלה הינן בד"כ כלכלה גרועה, מאחר והן בלתי יעילות ופוגעות, מופעלות משיקולים פוליטיים ולא כלכליים ולעיתים מהווים תירוצים פוליטיים דעתניים עמ"נ לקדם מטרות פוליטיות הקשורות בעסקים הפרטיים וכד'.

מכל מקום, מעט מאוד מדינות הנהיגו בארה"ב מחקר כלכלי אמיתי לגבי אמידת היקף תכניות הטבות המס והשפעתן האמיתית על החלטת המיקום, בד"כ משום שלא רצו לפרסם בציבור מידע (מביך או עסקי) על תכניותיהם, או אינו מעוניין לחשוף תוצאות שלא יהיו לשביעות רצונו.

מחקרים משנות השבעים החלו בנושא האקלים העיסקי סתרו מידע ממחקרים קודמים כשהראו שהמיסים חשובים מאוד להחלטת הפירמה. הספרות המוקדמת גרסה כאמור כי קיימת מעט מאוד השפעה – אם בכלל – של המיסוי על החלטות המיקום, אך נסתרה כשהמחקרים הראו כי חברות מקבלות החלטות מיקום בנוגע לכוח העבודה, תעבורה, חומרי גלם ועלות ההון. משרד החשב הכללי בארה"ב משנת 1988 –  GAOהגיע למסקנה לפיה למסים ישנה השפעה מזערית, אם בכלל, בהשוואה לפקטורים אחרים של ייצור על החלטת המיקום של חברה. לדעתו, רוב החברות אינן מושפעות ממענקים וסובסידיות כי העלות של העתקת המיקום או ההפסד בגלל מחירי גורמי הייצור גבוהים (לדוגמא מיקום של חברת הייטק בדרום הארץ תגרום לחברה לסבסד רכבים ונסיעות למנהלים שגרים ברובם באיזור המרכז) או אי-הימצאותם של שירותים באיזור שהממשלה מממנת גבוהה מהמענקים. ולכן בסופו של יום, המענק אינו משתלם כלכלית לחברה. באשר למדיניות הממשלה, ממשיך החשכ"ל וטוען כי תחרות המיסוי לא ממש פועלת בדרכים שבאמת מקבילות ליעילות השוק התחרותי הפרטי. ישנה השפעה לאומית שלילית מועטה ובזבוז של משאבים מקומיים.

בנוסף, קיימת ביקורת רבה על אופן ניהול המחקרים הבוחנים נתונים אלה, המבוססים על סטנדרטים של גמישות (המביאות לתוצאות לא סבירות) ועל נתונים דלים וכן מתעלמים מפקטורים לא-מיסיים (כגון תנאי השירותים הציבוריים או תשתית פיסית והון אנושי המשפיעים אף הם על תוצאות כלכלת האזור), ועל כן על תוצאותיהן הסותרות. הביקורת מראה כי כמעט ואין מחקרים אשר בוחנים את הנושא באופן מדויק או מקיף מספיק, כך שיאפשר הסקת מסקנות לגבי יעילותה של מדיניות התמריצים מבחינה כלכלית. אסכם כי ביקורת זו מלווה בהבנה כי אם יהיו מתודות משופרות למחקרים, והם יתבססו על נתונים טובים יותר, ועל מודלים מורכבים יותר – צפויים מחקרי המס להיות יעילים עשרות מונים, התבססות על מחקרים מקדימים ומחקרים תקופתיים אשר יבדקו את שיקולי העלות-תועלת של מדיניות תמריצים טרם היא ננקטת ויעריכו את תוצאות מדיניות קיימת, וכן הגברת הבקרה על הפירמות הנהנות מתמריצי המס ונקיטת סנקציות על אי עמידה ביעדים כפי שיוגדרו באופן ברור – יגדילו עשרות מונים את יכולתם של החוקרים למצוא תוצאות אמיתיות ואפקטיביות.

3 . חוק עידוד השקעות הון וחוק המו"פ מטרות/יתרונות/חסרונות הביקורת העיקרית כלפי החוק לעידוד השקעות הון אינה מופנית כלפי מטרותיו הלגיטימיות של החוק שעיקרו  עידוד היצוא, עידוד השקעות בפריפריה, עידוד יוזמה עסקית ועידוד השקעות מחו"ל בארץ, אלא כנגד האפקטיביות של החוק להגשמת מטרותיו.

יתרונות החוק:
החוק לעידוד השקעות הון המעניק, בין היתר, תמריצי מס למפעלים במרכז הארץ, נועד במקור להשיג מספר מטרות:          א.         עידוד הצמיחה במשק הישראלי.
ב.         עידוד השקעות הון מחו"ל בארץ.
ג.          הגברת הפיזור הגיאוגרפי בישראל (גם לאזורי הפריפריה) וחיזוק יישובי הפריפריה על ידי יצירת מקומות עבודה ביישובים אלו.
ד.         הגדלת העיסוק במחקר ופיתוח במשק.
ה.         גידול ביצוא של מדינת ישראל.

החוק הוצע בהמשך למדיניות הממשלה בדבר חיזוק ושיקום יישובי הפריפריה הרחוקה, לרבות פתרון נושא התעסוקה, חיזוקה וגיוון מקומות העבודה.
·         מאפשר הגשמת מטרות פוליטיות וחברתיות כגון: פיזור אוכלוסין, קליטת עלייה.
·         בהקשר לתחרות הגלובאלית – מאפשר להגדיל את ההשקעות הבינלאומיות ולמשוך חברות בינלאומיות שבפניהן עומדות אפשרויות השקעה רבות. חסרונות החוק:
–          מימוש מטרות החוק לעידוד השקעות הון בתעשייה נכון להיום באזורי הפריפריה הרחוקה, אינם אפשריים ללא מתן מסגרת הטבות מיוחדת למפעלים אשר יוקמו באזורים הללו ו/או יועתקו פעילויות קיימות ממרכז הארץ.
–          לגבי העדפת הפריפריה על פני המרכז יש להפנות את התמריצים הנוכחיים לכיוון      של תמריצים המיועדים לשיפור תשתיות הן אנושיות (חינוך, הכשרה טכנולוגית, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות מחקר) והן פיזיות (כבישים, תחבורה, נגישות, שירותים מקצועיים). מערך כזה של תמריצים שיהיה מאוזן יותר, עשוי לעזור לערי הפיתוח להפוך למקומות מושכים יותר למשקיעים. בכך ישפר מערך התמריצים את איכות מקומות העבודה שייווצרו בערי הפיתוח ויעזור בשמירה על מפעלים, כך שלא ייסגרו או יעזבו את המקום לאחר סיום תקופת קבלת ההטבות.

–          באמצעות תמריצי המיקום שבחוק בלבד וללא צעדים ארוכי טווח של השקעה בתשתיות לשיפור תכונותיהם של אזורי הפיתוח, לא ניתן ללכת נגד מגמות השוק החופשי.
–          הצעת האוצר במסגרת חוק ההסדרים לבטל את הפטור המלא ממס, שניתן עד כה למפעלים מאושרים במרכז הארץ במשך שנתיים, תביא לדעת התעשיינים להעתקת פעילויות ההייטק לחו"ל במקום לפריפריה. זאת משום שהמעבר לפריפריה אינו מעשי שכן כוח האדם הנדרש להם כמעט ואינו קיים בעיירות הפיתוח.
–          מחלקת המחקר של בנק ישראל קובעת כי עידוד התעסוקה בפריפריה באמצעות החוק לעידוד השקעות הון בתעשייה בלבד אינו יעיל והוא מעודד שימוש עודף ובזבזני בהון. כלכלני הבנק ממליצים לשנות את החוק ולעבור לשיטת מענקים וסבסוד משולבת, כשחלק מהמענק הממשלתי יינתן כנגד השקעות הון וחלקו כנגד תשלומי שכר, בהתאם למאפיינים של תעשיות הייצוא השונות.
–          צמצום תחולת החוק, תוך מתן עדיפות לסבסוד הון למפעלים מייצאים על פני מפעלים המייצרים  לשוק המקומי, לא רק שאינו יעיל, אלא מעוות את הקצאת המקורות במשק.
השינויים העיקריים שהייתי מציעה להחיל בחוק:

·         קביעת סולם הטבות שונה לכל סוג השקעה עפ"י קטגוריות שונות:
o        היקף ההשקעה: השקעה קטנה, בינונית, גדולה. מתן אחוז גבוה יותר להשקעות קטנות (תוך חסימת פרצות לפיצול מלאכותי של השקעות).
o        הסיכון שבהשקעה: השקעה בסיכון נמוך, בינוני גבוה. מתן אחוז גבוה יותר של סיוע להשקעות בסיכון גבוה עם תשואה עודפת למשק.
o        הענף במשק שהוא עיקר יעד ההשקעה: מתן עדיפות לענפים כלכליים שהמשק חפץ לפתחם ושלדעת הקברניטים יש למשק יתרון תחרותי בו: הייטק לעומת תעשייה מסורתית, תיירות, חקלאות וכו'.
o        מיקום ההשקעה:  הטבות גבוהות לפריפריה אך גם הטבות להשקעה במרכז הארץ למשקיעים מחו"ל על מנת לא לפספס שום הזדמנות למשיכת הון זר.
·         קביעת סייגים לגבי גובה המענקים כדי להימנע ממענקי ענק.
·         הפניית חלק מהמשאבים להשבחת תשתיות פיזיות ואנושיות הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה, למשל להתנות קבלת מענק בשיפור נגישות למפעל.
·         לקבוע מנגנון החזרים חכם שיאפשר החזרת המענקים לקופה הציבורית במקרה של אי עמידה בתנאיהם לאחר פרק זמן מסוים וזאת מבלי לפגוע בחברות מקבלות המענק מצד אחד ובמטרות החוק מצד שני (פיצוי הוגן בלבד ללא קנסות לאי עמידה בתנאים).

קשה לאמוד את השפעת קיומו של החוק על הצמיחה במשק הן באופן כללי והן ביחס לשנה זו או אחרת. בנוסף, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי, עד כמה החוק תורם למשיכת חברות זרות להשקעה בישראל. בכל אופן ניתן בהחלט לומר שמספר רב של מפעלי תעשיה הוקמו באזורי פריפריה הודות לחוק עידוד השקעות הון, ובכך נוצרו מקומות עבודה חדשים לתושבי אזורי הפיתוח. אחת הטענות הקשת כנגד הממשלה היא שהחוק למעשה מעודד רק את בעלי המפעלים אשר בפריפריה ולא את היישובים עצמם ואת האוכלוסייה. הנהנים העיקריים מהטבות החוק הם בעלי חברות שלהן מפעלים בפריפריה. הרכב האוכלוסייה בפריפריה אינו משתנה – כלומר אנשי המעמד הנמוך, ולכן אין שינוי מהותי ולא חיזוק משמעותי ליישובי הפריפריה.  טענתו העיקרית של לנדא כפי שעולים מהידיעה העיתונאית היא שהחוק  לעידוד השקעות הון צריך לפטור ממס משקיעים זרים ללא מגבלות גאוגרפיות או של סף השקעה. לדעתו החוק הוא החמצה גדולה שהופכת אותו ללא רלוונטי ולבלתי מעשי. " אף חברה לא תשקיע סכומי עתק בישראל רק כדי להקים מפעל בדימונה  או במקום מרוחק אחר… החוק ישאר חסר תוכן ואף חברה לא תנצל אותו…"