העבודה עוסקת בנושאים הבאים:
1. התקופה שלאחר מות הרצל
בראשית חודש יולי 1904 נפטר הרצל והוא בן 44.
לאחר מותו של הרצל התנועה הציונית נמצאת במציאות בה על השולחן נמצאים ארבעה נושאים עיקריים שהיוו את נושאי המחלוקת:
מנהיגות – מי יחליף את הרצל.
סוגיית אוגנדה – בקונגרס האחרון הוקמה וועדה שנשלחה לחקור את אוגנדה כאלטרנטיבה זמנית למדינה ליהודים.
"עבודת ההווה" – קיים משבר עכשווי ליהודי רוסיה, הציונות משקיעה את כספיה בפתרון העתיד.
עיצוב מדיוניות- הציונות לאן? הרצל קיבל הזדמנות בדרכו עם הציונות המדינית הציונות המעשית כשלה איך פועלים מכאן?.
2. משפט דרייפוס:
יש הגורסים כי בעקבות משפט דרייפוס התעורר הרצל ופעל למען היהודים, משפט דרייפוס, שאחריו הוא עוקב ומדווח כעיתונאי, ואשר גורם לו להבין עד כמה האנטישמיות מקועקעת בלב העם הנוצרי והפתרון הוא מדינה ליהודים. המשפט הוסיף נדבך לחוסר אמונו באמנציפציה ובאנטישמיות שקיימת כל עוד יחיו יהודים בקרב לא יהודים, ולכן עליהם לחיות כישות לאומית וחברה נפרדת בטריטוריה משלהם.
3. הקונגרס הציוני הראשון (1897)
כינוס ראשון של צירי התנועה הציונות במסגרת קונגרסים ציוניים עולמיים. לאחר שנה מהעלאת הרעיון בראשו של הרצל ותוך סיקור עיתונאי רחב, התקיים בעיר באזל שבשוויץ במועדון קזינו מכובד, הוא דורש מהמוזמנים להגיע בלבוש מכובד הכולל כובע, עניבה וג'קט כנף. בנוכחות כ-250 נציגים מ-200 קהילות יהודיות, רובם ממזרח אירופה וחלקם ממערב. הרצל מבין שאין לו הכרה דיפלומטית, ולכן הוא מכנס ועידה שמטרתה העיקרית להעניק להרצל מעמד של מנהיג של הקבוצה, האומה במטרה שתקשורת תעלה על סדר היום הציבורי העולמי את בעיית העם היהודי.
4. "מדינת היהודים" 1896:
בתקופת משפט דרייפוס הרצל שוהה בפריז כעיתונאי ומסקר את המשפט, הוא נחשף לנימת האנטישמיות הקשה, והוא מבין את גודל הבעיה. מסקנתו המרכזית הייתה שיהודי יישאר יהודי גם אם יתלבש כצרפתי ואף אם יישרת בצבא במדי צרפת ויתנהג כאחרון הפטריוטים הצרפתים (כדרייפוס), יהודי לא יכול לברוח מיהדותו. ולכן יש למצוא פתרון רדיקאלי שונה.