מבחן סטנפורד בינה פותח בתחילה בצרפת לאיתור ילדים בעלי הישגים נמוכים ומיונם למסגרות חינוכיות התואמות את צרכיהם. הילדים היו צריכים לעמוד בפני משימות רבות וניכר היה שילדים בעלי אוצר מילים גבוה, יכולת ריכוז לזמן ארוך יותר וזיכרון למספרים גדול יותר, הגיעו להישגים הגבוהים ביותר בבעיות הדורשות שיפוט. ('סטנפורד' – טרמן התאים את המבחנים לאוכלוסייה האמריקאית) עובדה זו הובילה את 'בינה' להנחת היסוד ששלבי ההתפתחות של ילדים דומים, אך המעבר משלב לשלב חל בקצב שונה, שוני זה מגדיר מהי היכולת השכלית של הילד.
המבחן שפיתחו בינה וסימון 'סטנפורד' ו'בינה' בנוי ממטלות מילוליות בדרגת קושי עולה, שאינן קשורות לחומר הלימודים. נלקח מדגם גדול של ילדים בגילאים שונים, הילדים ענו על השאלות. בהגיעם ל 75% (ילדים בגיל מסוים) אשר צלחו בפתרון בעיה שניתנה ולא צלחו בבעיה הקשה ממנה, הוגדר מקום עצירה זה כרמת הנורמה לאותו גיל. חישוב מנת המשכל ע"פ המבחן מתייחסת ליחס בין הגיל הכרונולוגי של הילד לגיל השכלי של הילד (השלב הגבוהה ביותר אליו הגיע במענה על השאלות).
ואז נקבעה נוסחה למציאת מנת משכל = גיל שכלי / גיל כרונולוגי * 100
במחקרי אינטליגנציה למבוגרים נמצא כי עלייה ביכולת אינטלקטואלית היא קבוע עד גיל 16, מעל לא נמצא שינוי רב ביכולת.