חוני המעגל היה מאנשי המופת בימי בית-המקדש השני. האיש והאגדה, חי בימי החשמונאים ולפי רוב הדעות חוני המעגל חי קרוב לסוף ימי החשמונאים בימי המלכה שלומית אלכסנדרה ובימי נשיאותו של שמעון בן שטח. מיזליש (תשכ"ו) תוחם את חייו של חוני בין השנים ג'תר"ל עד ג'ת"ש לערך. צניעותו, חוכמתו וההחמרה שלו עם עצמו הביאו לכך שהיה בחייו מסוג הצדיקים שעליהם נאמר "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
על פי ישראלי (1978) הכינוי חסיד ניתן לחוני ע"י עורך התוספתא וחוני הוא מן החסידים הקדמונים המכונים "החסידים הראשונים" . חוני הוא חסיד שאינו רק "מתחסד עם קונו" אלא אוהב את עמו אשר בו הוא יושב. מרגליות (2000) קובע אף כי "מוחזק היה לאיש קדוש".
סגולתו היא שהביאה גם למותו: בימי מלחמת האחים בתקופת החשמונאים, ביקשו אנשיו של הורקנוס ממנו שיקלל את אויבם, אריסטובלוס ויגרום למותו. חוני סירב, וכתוצאה מכך נרגם על ידיהם באבנים ומת בסקילה.
יום ההילולה של חוני המעגל הוא ג' באייר.
גם כיום עורכים על קברו תפילות המוניות, בנוכחות רבנים חשובים, בשנות בצורת, ו"עמך" באים לבקש גם על דברים פרוזאיים יותר – אולי חוני, בזכות צדיקותו, יסייע להגשמת המשאלות. כמאה מטרים לפני מערת הקבורה של חוני, אפשר למצוא את קבריהם של נכדיו: אבא חלקיה וחנן הנחבא. שתי אגדות מפורסמות נקשרו בשמו של חוני.