תקציר – מבוא
השגת שוויון מהותי מחייבת העדפת קבוצות שהופלו בעבר ואשר מופלות גם היום. ביסודה של הפליה כזו עומד ייחוס מעמד נחות למופלים כפועל יוצא משונותם הביולוגית, משונותם הדתית או משונותם בכל תכונה אחרת מבין התכונות אשר טבועות בבני – אדם ומגדירות את זהותם ( בן ישראל, 1998).
במגילת העצמאות, בחלקה השלישי נאמר ." מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין". לעקרון "הכל שווים בפני החוק" שתי משמעויות:
א.
פורמלית – הפעלת הדין על ידי בתי המשפט ללא משוא פנים וללא הבחנה בין המתדיינים.
ב.
מהותית – הדין עצמו ( בן ישראל, 1998).
עקרון זה, אין לקבלו כלשונו. אין לפרשו כשוויון מכני. לא הכל שווים בפני החוק, שכן החוק מביא בחשבון אי שוויון מסוים, בין אם טבעי או יציר אדם. על כן, העדפה מתקנת נועדה לתקן מצב של חוסר שוויון על מנת להגיע למצב של שוויון מלא או קרוב לשוויון (מאור,
2 004) . המניע הקובע בהעדפה מתקנת אינו הקריטריונים להפעלתה ללא שיקולים, אלא התוצאה. השאלה היא, האם העדפה מתקנת היא חלק מהשוויון ומגשימה את עקרון השוויון או שמא היא נוגדת את עקרון השוויון, כי השוויון והעדפה סותרים זה את זה  ( בן ישראל, 1998) .
תוכן העניינים:
א.         מבוא – סקירה                                                                                      2-1
            ב.         פרק א' : העדפה מתקנת של נשים בישראל                                             3-4
ג.          פרק ב' : העדפה מתקנת  בתעסוקה לאנשים עם מוגבלויות בישראל                      5-6        ד.         פרק ג' + סיכום                                                                                        7
ה.         רשימת מקורות                                                                                         8