במערכת יחסי העבודה לעיתים הנפשות הפועלות (עובד,מעביד) מגיעים לאי הסכמות ולמאבק מקצועי. במסגרת מאבק זה הצדדים נוקטים באמצעים על מנת לקדם את רצונותיהם ולכפות על הצד השני להסכים לקבלת תנאיהם.
ההשבתה היא נשקו של המעביד במאבק המקצועי אך ההכרה בה כזכות אדם כלכלית חברתית אוניברסאלית טרם גובשה. במדינת ישראל כמו ברוב אומות העולם, בהתחלה לא הוסדרה זכות השביתה וההשבתה במפורש בחוק אך לאחר מכן הזכות הוכרה על ידי בית המשפט העליון בפסקי דין שונים ומכאן נובע מעמדה בתחום המשפט הישראלי. זכות ההשבתה אינה מוכרת כזכות אדם באמנה הכלכלית חברתית אך ניתן לראותה כנגזרת של חוק יסוד :
כבוד האדם וחירותו מתוך הזכות הקניינית של המעביד. בישראל הזכות עולה בנוסף גם מאמנת העבודה הבין לאומית בעניין חופש ההתאגדות והזכות למשא ומתן קיבוצי שאושרה על ידי ישראל ומההוראות שבחוקי העבודה השונים. אף במשפט הבינלאומי הוכרה זכות השביתה וההשבתה. המסמך הבינלאומי הראשון אשר דן בסוגיית זכות השביתה היה הצ'רטר האמריקאי לביטחונות סוציאליים שאושר על ידי מדינות יבשת אמריקה בשנת 1948. לאחר מכן, בסוף שנת 1966, עצרת האו"ם אישרה אמנה בינלאומית בדבר זכויות כלכליות, סוציאליות ותרבותיות, שבה הוכרה זכות השביתה, בכפוף לחוק הנוהג בכל מדינה. אירופה הכירה בזכות ההשבתה בצ'רטר הסוציאלי משנת 1961. הזכות להשבתה ע"י המעביד אמנם לא עמדה במבחנים רבים במשפט הישראלי ובדיון הציבורי אך בזמן שאנו בוחנים את הזכות של העובד לשבות ומגדירים אותה כזכות בסיסית בחברה דמוקרטית שנובעת מהזכות לחופש ההתארגנות שהינה זכות הנגזרת מזכות יסוד ואשר כך הוגדרה בפסיקות השונות וכן שזכות זו,הזכות לשבות, ביחד עם חופש ההתארגנות והחופש לניהול משא ומתן קיבוצי, מטרתה לאזן את הכוחות שבין המעביד לעובד ובין השביתה לצרכי הציבור וסבלו עקב השביתה, יצירת איזונים אלו נגזרים, לרוב, על ידי הגדרת הזכויות העומדות אחת אל מול השנייה, אנו יכולים להתבסס על טיעונים אלו ואיזונים אלו גם לכיוון השני לכיוון של הזכות להשבית.
את הזכות להשבתה כנשק התקפי נבסס בעיקר כתוצאה מזכות הקניין וזכות היתר הניהולית שנובעות מזכות יסוד: כבוד האדם וחירותו, עיקרון השוויון המהותי שמבוסס על הרעיון הדמוקרטי של שוויון בזכויות בין המעביד , מהתבססות על הטיעונים של הזכות לשבות של העובדים וכן מהמגמות וההתפתחויות בשוק העבודה ובמשפט הישראלי והבינלאומי.
בבואנו לבחון את זכות ההשבתה של המעביד בעבודה זו אנו רואים שכיום בישראל למעשה זכות זו כמעט ולא הועמדה למבחן הן מבחינה מעשית והן מבחינת החקיקה והפסיקה .
ההתייחסות לנושא ההשבתה בישראל כיום היא התייחסות של השבתת מגן בלבד וזאת גם רק לאחר ש"כלו כל הקיצין" וישנו חשש גדול לנזק כלכלי או אחר למעביד לאור שביתת העובדים במפעלו, וגם זכות זו לא מומשה בהרבה מקרים אלא רק במספר מועט של מקרים לאורך השנים בישראל.
בעבודתי זו אנסה לבחון את זכות ההשבתה הגדרתה והמגבלות החלות עליה בדין הישראלי והאם חוקי היסוד ו/או המהפכה החוקתית שינו את ההגבלות שנפסקו בטרם המהפכה החוקתית וע"י כך ההשבתה תהיה מוכרת לא רק כהשבתת מגן אלא כנשק התקפי לאור חוקי היסוד.
נקודת המוצא שלי היא כדלקמן : ההתפתחויות האחרונות בנושא הפסיקה וחוקי היסוד יובילו בעתיד להכרה בהשבתה כנשק התקפי מגבלות העבודה: ספרות מועטה בנושא מספר מקורות מועט עקב שכיחות נמוכה של נושא ההשבתה ומספר נמוך של פסיקות בנושא תוכן עניינים:
מבוא
הגדרת ההשבתה ושינויים ומגמות ההתייחסות להשבתה האם ההשבתה היא "זכות" של מעביד המקבילה לזכות השביתה של העובדים?
זכות ההשבתה במשפט הבינלאומי מבחן ה"זכות" להשבתה לאור חוקי היסוד סיכום                                                                           ביבליוגרפיה