הפקולטה למדעי רוח סמינר במסגרת הקורס: הלא מודע בין מדע לאמונה:
פרויד וממשיכיו "בעקבות העידן החדש" אוקטובר
2 006
תוכן עניינים :
                                                                                                   עמודים            הקדמה (אפולוגטיקה):                                                                 4- 3
מושאי ההשוואה:                                                                          5-9
מרכז דימור לסיינטולוגיה ודיאנטיקה                                       10-13       מרכז שיבננדה יוגה                                                                     13-16
סיכום:                                                                                        17-18
ביבליוגרפיה:                                                                                   19
הקדמה (אפולוגטיקה): בתחילה,  עת ניגשתי לכתיבת עבודה זו, חשבתי לכתוב על ביקורת הדת מנקודת ראות פסיכואנליטית ולסירוגין להתייחס ליחס הפסיכואנליזה למוסר.
לאחר זמן מה, נמלכתי בדעתי. לתומי, או שלא לתומי (ביודעי שזוהי המטלה האקדמית האחרונה במסגרת התואר הראשון), השתכנעתי שאין ברצוני לעבד התייחסויות אקדמיות קיימות בניסיון ליצור הסוואה שאכן ביטאתי אי אלו מחשבות חדשות. לפיכך, החלטתי לערוך השוואה שאני מעורה בה, לפחות במובן היומיומי של התנסות ולו חלקית. במובן זה, אני מתכוון לחרוג מכתיבה אקדמית יבשה, פומבית וכללית כפי שנהוג "ומתחייב".
אני רואה בכך, כפי שסבר ניטשה וכתב על כך במלוא הפאתוס, מעין סירוס של המחשבה האישית, של השפה הפרטית. אם נהיה כנים לרגע קט, אזי נוכל להסכים, ואף בביטחון מלא, שסטודנט לתואר ראשון במסגרת לימודים כלליים, לא תורם, על פי רוב, תרומה מרחיבת דעת ומעשירה בנושא המחקר שעליו בחר לכתוב. דומני, אפוא, שגם אין זה מתפקידו להתיימר לעשות כן, וזאת בשל מוגבלותו היחסית לחוקרים שהעמיקו, ולעיתים במשך תקופת חיים, בנושא נדון, יהא אשר יהא. זהו, אם כן, ההסבר להימנעותי מרשימה ביבליוגרפית מפוארת או מספרות עזר קלאסית בנושא.
ייתכן והמילים דלעיל הן מעין אפולוגטיקה מתחכמת להצדיק את הנושא ואת האופי הכתיבה שיתגלה בעמודים הבאים או שכבר התגלה, אך באמת ובתמים סבורני שכך אוכל לבטא דבר מה בעל עניין, ואף אולי לעניין את מי שיטרח לקרוא את שניים עשר העמודים הבאים.
לעניין גופא, אני יכול להעיד על עצמי שאני חלק תוסס מ"העידן החדש" , במובן זה שאני לא בוחל בחיפוש אחר אפשרויות "לגוון את חיי" ולחפש ערוצים נוצצים שמבטיחים התקדמות בהיבטים השונים של החיים שרובנו שואפים בהם לשיפור, כגון התקדמות בתחום המקצועי, שלווה, כסף ואושר, וכל זאת במסגרת אי שביעות רצון מהחיים האורבאניים הקצביים יותר או פחות ב"פאתי ת"א" . במהלך העבודה אשתדל להרחיב על סיינטולוגיה וקורס חשיבה חיובית  ויחסם לפסיכואנליזה כפי שהם מוצגים לציבור הרחב במגוון הקורסים וההרצאות. אני אעמוד על רוח הדברים, ואנסה לחלץ את העיקר, קרי המושגים וההנחות הבסיסיות בשיטות האלה, כפי שאני רואה, וזאת תוך השוואה לעקרונות אבסטרקטיים (הואיל ואיני מעורה בתרפיה טיפולית עכשווית), חסרי צלם ודמות של רעיונות  פסיכואנליטיים, כפי שמצטייר מתיאוריו של פרויד, אלה שאני עצמי קראתי. אומר רק זאת, שבמסגרת חקירה צנועה זו אנקוט, לפרקים, בהשעיית שיפוט (אם כי לא אחסוך בציניות ובעקיצות שאף תחשופנה את דעתי בסוגיה הנדונה) ואמנע מחריצת משפט ברורה וקוטלת על שיטה זו אחרת.
מושאי ההשוואה : סיינטולוגיה:
"סיינטולוגיה היא פילוסופיה דתית יישומית. היא חקר הרוח ביחס לקשריה עם העולם הפיסיקלי ועם צורות החיים שבו. המילה סיינטולוגיה לקוחה מהמילה הלטינית, scio, שמשמעותה "לדעת במלוא מובן המילה"  [scio- הוא גוף ראשון ("אני יודע") בזמן הווה של שם הפעל – scire. – עריכה שלי] , ומהמילה היוונית, logos, שמשמעותה "חקר של". כשלעצמה משמעותה של המילולית של המילה הינה "לדעת איך לדעת".    (עבודותיו של  האברד,2003 עמ' 7).
כמצוין, סיינטולוגיה רואה עצמה כדת, בניגוד להגדרות לא מחמיאות באנציקלופדיות ובמילונים שונים המגדירים אותה כ"כת" (אני , אפוא, אמנע מחריצת דין ואשתמש במונח הניטראלי – ארגון סיינטולוגיה).  אנשי ארגון סיינטולוגיה בהחלט רואים עצמם כנוטלים חלק בדת הסיינטולוגיה . "סיינטולוגיה בהחלט עומדת בכל שלושת הקריטריונים שבהם משתמשים בדרך כלל חוקרי דת ברחבי העולם על-מנת לקבוע דתיות:
1 )       אמונה 'במציאות עילאית' כלשהי, כגון אמת עליונה או נצחית, המתעלה מעבר לחיי העולם הזה שבגישה החילונית.
2)       עיסוקי דת מעשיים המכוונים להבנתה או להשגתה של 'מציאות עילאית', או להתייחדות איתה.
3)       קהילה של מאמינים המתכנסים יחד ועוסקים בפעילות להשגת 'מציאות עילאית' זו."  (שם, עמ' 99) אולם, על אף עמידתם בקריטריונים עליהם מוסכם בדיונים שבמסגרת פילוסופיה של הדת, עדיין לא ניתן להתעלם מהעובדה שסיינטולוגיה היא פרי יצירתו של אדם אחד, ל. רון האברד, יהיה מוכשר ככל שיהיה. במובן הזה, יש חשש כבד של סגידה לאדם בשר ודם, דבר המאפיין כתות. דבר נוסף המעיב על הגדרתה של סיינטולוגיה כדת הוא חלק מהחגים הרשמיים שלה:
1 . ציון יום הולדתו של ל.
רון האברד (13 במרץ)  2. תאריך המציין את ההוצאה לאור של הספר 'דיאנטיקה' (9 במאי). "המלעיזים" טוענים שהתעקש שסיינטולוגיה תיחשב כדת רק לצורכי מס בלבד בארה"ב.