.
נראה כי ארנסט גומבריך מתנגד לטענתם של הרומנטיקונים, כי יצירות אמנות אינן חיקוי, אלא יש בהן משום היצירה העצמית של האמן. גומבריך מאמין כי האמנויות אמנם שואפות לחקות את יצירות הטבע, אמנם אנשים שהבחינו בכך ניסו לראות אם בתוספת או בריאה מסוימת ניתן להשלים מה שחסר עדיין לדמות מושלמת. כלומר מלכתחילה העצם נראה בעיניהם לא שלם ובאמצעות אותם שינויים אנשים השיגו להנאתם את מה שחפצו. גומבריך מביא את דבריו של לאון בטיסטה אלברטי שהעלה השערות על ההתחלות ולקח לשם כך את מבנה כוכבי השמים.  צורות שונות המדומות נתפסות בעיניו כמבחן רורשך, המציב בפנינו את השאלה: מה אנו למדים מהכתם שלפנינו. הכתם המפעיל את דמיוננו, מעודד אותנו לקשר בין צורתו הערטילאית משהו לבין צורה המוכרת לנו, חורג מגדר החיקוי, או כפי שגומבריך מציין כי מבחנו של הדימוי אינו דומותו אל החיים, אלא יעילות היכולת שלו לפעול. הדימוי הינו בבחינת תחליף היכול להיות מעין סימן קסמים ועוד מציין גומבריך כי "האמנות הפרימיטיבית" צועדת לעיתים קרובות יד ביד עם צמצום הדימוי עד ליסודותיו המהותיים. אם כן, נראה כי לא ניתן למצוא הסכמה בין גומבריך לבין הרומנטיקונים, כפי שאלה מוצגים על ידי רורטי. משמעות הדבר, שבכל יצירת אמנות יש בבחינת חיקוי למציאות, אלא שחיקוי זה אינו חייב להיות במובן של העתקת המציאות, אלא די אם נראה אזכור או סמל מסוים, כדי שנוכל לדמות את אותה מציאות, כפי שאנו מכירים מהפנטומימה, מקריקטורה, מרישום או מדימוי פואטי.
העבודה לא כוללת ביבליוגרפיה