במסגרת עבודה זו, בחרתי לעסוק באחת ההפרעות השכיחות ביותר בקרב בני נוער ובכלל – הפרעת הדיכאון. הסיבות בגינן אעסוק דווקא בהפרעה זו קשורות הן לשכיחותה הגבוהה בקרב בני נוער והן להשלכות הרבות שיש לה על מגוון אספקטים בחיי הנוער הלוקה בדיכאון. בנוסף,  למרות שכיחותה הגבוהה של ההפרעה והשלכותיה הנרחבות היא איננה מאובחנת או מטופלת דיה – בייחוד בקרב קבוצת הגיל המדוברת, כפי שיפורט בהמשך.   ראשית, אתחיל בסקירה של האפידמיולוגיה של המחלה ואתייחס למאפייניה השונים ולקריטריונים לאבחונה. בהמשך, אסקור את אחת השיטות הפופולריות לטיפול בהפרעה , הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי על מגוון צורותיו ואפיוניו תוך כדי התייחסות לסוגיית ההתמודדות של שיטת טיפול זו עם האטיולוגיה של הפרעת הדיכאון ודיון ביכולתה לתת מענה הולם לבעיה. לבסוף , אנסה לבחון את מידת הישימות השיטה המתוארת במסגרת המערכת החינוכית בארץ.