תקציר המחקר עוסק בתחום פתרון בעיות בקרב ילדים תוך דגש על תרגילי חיבור בעלי שניים או שלושה איברים ועל אסטרטגיית הפתרון האפשרית- שליפת התשובה מהזיכרון או שימוש ב"אסטרטגיית האצבעות", כאשר הנבדק מרים את אצבעותיו בזמן הספירה.  מטרת המחקר היא לבדוק האם קיים הבדל בין מספר האיברים בתרגיל לבין נכונות פתרון התרגיל, והאם קיים קשר בין האסטרטגיה ששימשה את הנבדק לבין מספר האיברים בתרגיל. על כל נבדק נערכה תצפית בזמן שפתר חמישה זוגות תרגילים. כל זוג הורכב מתרגיל בעל שני איברים ומתרגיל בעל שלושה איברים, שלשניהם תוצאה זהה. עבור כל תרגיל צוין באיזו אסטרטגיה נעזר הנבדק לפתרונו וכן צוינה נכונות הפתרון. התוצאות הראו כי קיים הבדל מובהק בין מספר האיברים בתרגיל לבין נכונות פתרונו. וכי קיים קשר מובהק בין האסטרטגיה ששימשה לפתרון לבין מספר האיברים בתרגיל.