על הרוצה לבסס רשלנות הנטל להוכיח: חובת זהירות (להלן:
ח"ז), התרשלות ונזק. בנוסף יש להצביע על קש"ס בין ההתרשלות לנזק. בפסיקה ובס'35 נקבע כי הסטנדרט הוא האדם/הרשות הסביר/ה (העוסק/ת באותה פעולה). בכל התביעות מדובר ברשויות שלטון, ס'2: דין מ"י ככל גוף מואגד. מ"י אחראית ככל אדם על רשלנות במעשה, כיום יש הכרה בח"ז של השלטון כשהיה צריך לצפות את הנזק. תביעה 1: עובדת של משרד הבריאות (להלן: מ"ה), שלוחתו של מ"ה, לא החליפה המבחנות בזדון ולכן סביר כי מס'7(א-ב) בימ"ש יצרף את מ"י כנתבעת ולעובדת תעמוד חסינות. על פעולת עובד רשות רשלנית בתחום סמכותו קמה אחריות מ"י כל שכן כשמדובר באחריותה השילוחית, מ"י חבה אישית כשאורגן מאורגניה ביצע עוולה. מרכיבי הרשלנות במקרה זה: 1. בבחינת ח"ז נפנה למבחן הצפיות (ס'36) שכולל שני היבטים: ח"ז מושגית: האם ביחס לסיכון מסוים קיימת ח"ז, נקודת המוצא היא כי מקום בו ניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת ח"ז מושגית. כשל בבדיקות מעבדה בעניין זה רגיש ובעל השפעה כוללת, עובד מעבדה סביר יכול היה לצפות נזק (צפיות מושגית). אם קיימת ח"ז מושגית נפנה לח"ז קונקרטית:
האם ביחס לניזוק מסוים במקרה ספציפי חלה ח"ז, (בעניין מחלה מדבקת צריך לצפות לנזק- צפיות נורמטיבית), –