.א נדמה כי בטענתו של ווילד –  "יותר משהאומנות מחקה את החיים, החיים מחקים את האומנות" (ווילד, 1998, עמ'26) גלומה השקפתו האומנותית והפילוסופית. ווילד, מתבסס בטענתו זו על הגישה האסתטציסטית באומנות, הקוראת לבחון את ערכה של יצירת אומנות על פי צורתה וביחס לעצמה, זאת בניגוד לגישה  המימטית הבוחנת את ערכה של יצירת אומנות  ביכולתה לשעתק את המציאות.
בטענתו כי האומנות מחקה את החיים, מאפיין  ווילד את החברה המודרנית של ימיו, לדבריו מדובר על חברה "בעלת סגידה מפלצתית לעובדות" (ווילד, 1998, עמ' 15). האומנות, כחלק מבנייני העל של חברה זו,  הטמיעה בתוכה עקרונות אלו, כאשר אותה סגידה לעובדות ולחוקי הטבע, החלה לחלחל  ולחלל את  יצירות האומנות בתקופתו. ווילד רואה בהליך זה כסופה של האומנות הראויה, שכן על ידי כך "תהפך האמנות לעקרה והיופי יחלוף מן העולם"( ווילד,
1 998, עמ'15 ). בטיעוניו אלו,  מכריז על עצמו ווילד כאנטי ריאליסט מחד וכעל הטבע כנחות מן האומנות, מאידך. לעומת מצב זה של היצמדות לעובדות וגיוס האומנות ככלי מדעי- מציע ווילד תזה הפוכה הרואה דווקא את החיים כמחקים את האומנות וכנחותים ממנה. בראשית דבריו מנפץ ווילד את המודל הריאליסטי בדבר יפי הטבע המפרה את יצירת האומנות, שכן  "מה שהאומנות חושפת לנו באמת, הוא את חוסר עיצובו של הטבע"( ווילד, 1998, עמ' 11).
למעשה ווילד טוען כי האומנות לא משקפת את יפי הטבע כי אם חושפת את כיעורו. מדובר על גישה מהפכנית בתחום הפילוסופיה, בוודאי לאותה חברה נוצרית אדוקה, שכן למעשה ווילד רואה את יצירתו של האדם כנעלה על זו של בורא העולם. ווילד במאמרו מנפק כרונולוגיה של תהליך שקיעתה של האומנות (או השקר כפי שהוא מכנה זאת) אל מול כוחות הריאליה-  " ראשיתה של האומנות החלה כדקורציה מופשטת על טהרת הדמיון וכיצירה מהנה העוסקת בלא ממשי ובלא קיים"(ווילד, 1998, עמ'21). לדבריו, השלב השני היה באותו רגע בו האומנות החלה להתייחס אל החיים כחלק מחומריה הגסים, אדישה לחלוטין לעובדות, החלה האומנות לברוא מחדש אותם חומרים גסים והציבה בינה לבין המציאות חיץ של סגנון נפלא. השלב השלישי והאחרון, אומר ווילד,  הוא אותו שלב בו "החיים זכו לעדיפות ודחקו את האומנות החוצה אל מדבר השיממון"(ווילד, 1998, עמ' 21). על פי ווילד מצב זה מאפיין את החברה של ימיו. על כן  טוען ווילד כי יצירת אומנות מחויבת לשקר אם ברצונה להיחשב שכזו, עליה להתמקד באותם פרטים פרטיקולאריים ולהתעלם מניסיונה להכיל את העולם בתוך מסגרת התמונה.