תקציר העבודה מנתחת באופן יסודי ומעמיק את דמותו של גיבור הספר אלי בספר "פרא אציל" לאור שלושת התיאוריות האישיות החשובות:
תיאוריית הדחף של פרויד, תיאוריית האישיות של מלאני קליין ותיאוריית יחסי האובייקט של ויניקוט.
בהתבוננות מבעד למשקפיו הטרגיים והדטרמניסטיים של פרויד מושם את הדגש על הקונפליקט האדיפלי בצורותיו השונות לאורך ההתפתחות והנסיונות המועדים לכישלון של אלי לפתור אותו. גישה זו מקבלת ביטוי במילותיו של אלי עצמו: "…לפעמים נדמה לי שכל החיים מאחוריי, אני רק בן עשרים ואחת והספקתי לספוג ולהפריש רוע בשביל חיים שלמים…" (עמ' 269). לעומת זאת, דרך עיניה של מלאני קליין קיימת נקודת מבט אופטימית יותר על חייו העצובים של אלי, כזו המאפשרת תיקון, תיקון מתוך אהבה כנה וכפרה אמיתית. על אף שנסיונות הכפרה והמחילה של אלי נוחלים כישלון לאורך הסיפור, עדיין נראה כי בסוף העלילה אלי מוצא בנפשו את הכח לנסות שוב ולהתמודד מתוך אהבה והשלמה עם ההרס והאשמה שבחייו. "…היום בצהריים נסעתי אליה שוב, השתטחתי על הקבר שלה ובחסד התוכנית, בחסד החברים, בחסד אלוהים אוהב, וכמובן בחסדו של יום טוב, שהציל אותי מהדרדרות לתהום עמוקה יותר, קיבלתי כח. סלחתי לעצמי וביקשתי ממנה סליחה ומחילה…" (עמ' 267).
בדומה לקליין, גם ויניקוט מציע אופטימיות זהירה לתיקון אישיותו השבורה של אלי. התיקון מבעד לזוית הסתכלות זו הינו רגרסיה לנקודה שבה הסביבה נכשלה בסיפוק הצרכים הבסיסיים לגיבוש אישיות בריאה. גם בניתוח לאור התיאוריה של ויניקוט ראינו כיצד נכשלים נסיונותיו של אלי לתיקון בשל הסביבה הלא טובה דיה בה אלי חי אשר נכשלת שוב ושוב במילוי צרכיו עד לסוף הסיפור בו סוף סוף מוצא אלי את הסביבה המחזיקה לה הוא זקוק בדמות קבוצת התמיכה של האנ.איי.  "…אחרי כחכוח ארוך בגרון אמרתי, "אוהב אתכם וזקוק לכם". "אוהבים אותך לילו", אמרו כולם במקהלה, מחאו כפיים ושרו את שירו של שף שף: "מה אני, אני רק בן אדם, אני חי ועובד כמו כולם, ורואה עתיד, וחושב תמיד, שההבנה נותנת אמונה…" (עמ' 267).