ניתוח ספרי ילדים:
זה משגע להיות צפרדע / זיקו פרנקל הסיפור מספר על שלוש צפרדעים שמאסו בצבע הטבעי שלהן, ורצו להחליפן בצבעים אחרים רק כדי לגלות את היתרון שבצבען הטבעי – הירוק ולרצות להישאר בו לתמיד וכמו שהן.
לכאורה, הספר עוסק בנושא הצבעים שבטבע והסוואתם, וכן בנושא איכות הסביבה והאקולוגיה וחושף את הקוראים לסוגיה כיצד היצורים מושפעים מהסביבה ומהי השפעתם עליה? וכן, מהי ההשפעה ההדדית של היצורים אלה על אלה?
ברצוני לעסוק בהיבט הפילוסופי שמביא הסיפור ולחשוף את הילדים בגן למסר של האם להסתפק במי שאתה.
המאמר שאביא בהקשר לסיפור יעסוק בנושא הזהות העצמית והדימוי העצמי של הילד.
זה משגע להיות צפרדע / זיקו פרנקל הסיפור מספר על שלוש צפרדעים שמאסו בצבע הטבעי שלהן, ורצו להחליפן בצבעים אחרים רק כדי לגלות את היתרון שבצבען הטבעי – הירוק ולרצות להישאר בו לתמיד וכמו שהן.
לכאורה, הספר עוסק בנושא הצבעים שבטבע והסוואתם, וכן בנושא איכות הסביבה והאקולוגיה וחושף את הקוראים לסוגיה כיצד היצורים מושפעים מהסביבה ומהי השפעתם עליה? וכן, מהי ההשפעה ההדדית של היצורים אלה על אלה?
ברצוני לעסוק בהיבט הפילוסופי שמביא הסיפור ולחשוף את הילדים בגן למסר של האם להסתפק במי שאתה.
המאמר שאביא בהקשר לסיפור יעסוק בנושא הזהות העצמית והדימוי העצמי של הילד.
ניתוח הסיפור:
קהל היעד של הסיפור הנ"ל הם הילדים בגן ,  הסיפור תורם לילדים בהיבט של התפתחות קוגניטיבית, נפשית ולשונית  , להלן ניתוח הסיפור בקני מידה ספרותיים כפי שלמדנו בכיתה.
פיתוח  כושר הריכוז והרחבת אוצר המילים:
הסיפור מחורז  ויכול לסייע לילדים בגיל הגן לזכור מילים ולזהות תבניות של מילים ומשפטים:
מים-עצים-צפרדעים-מכחולים-חיים-מעניינים-משעממים,   אחרות-הרפתקאות.
שימוש בתבניות: ירוקים בבוקר, ירוקים בחצות, ירוקים בדשא וכדו'.
הפן החזותי של הספר- האיורים:
מאפשר התנסות במפגש בין הטקסט הספרותי לבין ייצוגיה החזותיים, הם מפתחים אצל הילדים את יכולת ההתבוננות ואת היכולת לזהות חזות ורקע ופרטים מתוך תמונה כוללת, והם עוזרים לילד לעקוב אחר הסיפור ו"לקרוא" אותו בעצמם.
היבט נפשי:
הילדים יכולים להזדהות עם הנפשות הפועלות בסיפור מתוך עולמם הפנימי: גמד-מתוך עולמו הדמיוני של הילד,   מצייר- שימוש בציור ככלי ביטוי, הידוע ככלי שאהוב על הילדים, וצפרדעים-דמויות חיות שגם אהובות בד"כ על הילדים.
הסיפור מסייע לילדים לגלות שגם אחרים חווים את הקשיים שהם חווים: אם במציאות זה לרצות שיער ארוך כמו של החברה בגן, אז בסיפור הצפרדעים רוצים צבעים אחרים שונים מצבעם הטבעי. "הדשא של השכן ירוק יותר" באמצעות הסיפור הילד מבין את רגשותיו ואת רגשותיהם של אחרים- הוא מגלה שאינו יוצא דופן או חריג ולומד על צורות התמודדות של אחרים עם בעיות דומות לשלו, הוא לומד לבחון את רגשותיו מחשבתו והתנהגותו באופן בטוח מהיבט הסיפור, וכך הוא מצליח לבטא במילותיו את רגשותיו חרדותיו שאינו יכול לדון בהם בחופשיות בגלל פחד, בושה או אשמה. הוא מקבל לגיטימציה למגוון הרגשות שלו כולל הרגשות הלא נעימים במקרה זה לא להיות מרוצה מאיך שאני נראה, ולקנא באחרים באיך שהם נראים, והספר יוצר הזדמנות לבטא רגש שלילי זה בצורה מקובלת ולגיטימית ומסייע לילד לרכוש מיומנות של שליטה עצמית ומציאת פיתרון.
הדוברים בסיפור מנהלים דיאלוג הצפרדעים שמביעים משאלה להשתנות, והגמד שממלא את משאלתם.
דוברים אלה מצוטטים והציטטות מאפיינות סגנון דרמטי כמו מחזה או הצגה.
האירוניה בסיפור מופיע כאשר החסידה הרעבה מגיעה ורוצה לאכול , "ארוחה בשלושה צבעים"- יש פה מעין לגלוג קל מוסתר.  הצפרדעים מתחבאים אך זה לא עוזר להם, כי בצהוב, סגול ואדום רואים אותם בכל מקום, ורק כאשר הצפרדעים קופצים למים ושוחים באמצע האגם חוזר צבעם הירוק והפסיקו לראותם. זהו גם השלב בו מגיע הסיבוך (בוא החסידה) שלתוכו נקלעו הגיבורים שאותו הם יצרו לידי הפתרון, בו הם מגלים שזה דווקא טוב להיות ירוק ובעצם הם גם אינם הירוקים היחידים ולבסוף הם מאוד מרוצים גאים ושמחים. פיתרון חיובי- אני שמח להיות מי שאני ואהבת העצמיות שבי.
המשמעות החשובה והאמיתית של המסר הסמוי בסיפור הוא ההפך מן הגלוי, לא מדובר פה בלהחליף צבעי מירוק לאדום אלא במה שאני ומי אני. כל אחד הוא יחיד ומיוחד ולכל אחד עולם מלא משלו.
הדמויות:
דמות הגמד מתוארת באפיון עקיף ע"י סמלים ומוטיבים של חום פריחה וצבעים יפים ועליזים, ובא לידי ביטוי בסיפור כאשר הוא מגיב לדברי הצפרדעים "איזה מן דיבורים השמש מחממת והפרחים פורחים.. זה מאוד מעניין ומאוד נעים!" ,  וכן בהושטת עזרה לצפרדעים "בשביל מה יש לכם חבר שיש לו צבעים והוא מצייר?.. והוא צבע את הצפרדעים בצבעים יפים ועליזים".
באמצעות אמצעי האפיון הנ"ל אנו למדים על אופי הגמד כדמות נעימה ועליזה ומעניינת, וחבר.
האיורים המלווים את דמות הגמד גם עוזרים לנו בפענוח דמותו – הוא מאויר כדמות שמחה עליזה וססגונית. בהמשך לאמור לעיל הגמד הוא דמות שטוחה בסיפור , הוא אינו משתנה ומתפקד כדמות עזר ותורם לאווירה בסיפור. אין ניסיון בסיפור לחדור לעולמו הפנימי, אלא הוא מוצג לפנינו בצורה שטחית.
הצפרדעים, בניגוד אליו הן דמויות עגולות ולכן גם הדמויות הראשיות בו. הם מתוארים מזוויות שונות באירועים ומצבים שונים, כמו גם תכונותיהם ולבטיהם.  חזרה:
ישנו שימוש חזרתי בסיפור המבטא עצמת רגשות: מחאת הצפרדעים ותלונתם על היותם ירוקים ומשעממים "..ירוקים בדשא, ירוקים בביצות, ירוקות הרגלים, ירוק הגוף, ירוקה הבטן, ירוק הפרצוף…כל הזמן כל  הזמן כל הזמן ירוקים!!". יש כאן גם האנשה – ייחוס של תכונות אנושיות לצפרדעים, והאנשה זו מעצימה את המשמעות וממחישה אותה.
הקבלות:
עוד מצאתי הקבלה ניגודית בתיאור הנוף השקט והשליו בו מצייר הגמד "בקצה היער על יד הברכה" מול סערת נפשן של הצפרדעים  "לחיות אחרות יש חיים מלאים הרפתקאות".
יש כאן גם הקבלה ישירה, כאשר הציור לכאורה נראה שגרתי, נטול עניין , בנאלי ושגרתי מול חיים משעממים.
עוד מוטיב ספרותי שנמצא בסיפור הוא אקספוזיציה: הפתיחה של הסיפור מציגה את הדמויות, את הרקע והבעיה שמתפתחת. בהמשך, יש איזו רגיעה- הצפרדעים מרוצים מצבעם החדש, הגמד נפרד מהם לשלום, עד שמופיעה עלילה דינאמית בו החסידה רוצה לאוכלם, הם מסתתרים, בורחים רואים אותם קופצים למים, ושוב חוזרים להיות הצפרדעים הטבעיים בצבע גופן הטבעי שלהם.
סיום הסיפור מסתיים בפתרון הקונפליקט באופן חיובי ומצליח להעביר את המסר לילד, היה מרוצה במי שאתה ולמד למצוא את הטוב שבך. …
כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה / שלי אלייקים הספר מתאר מפגש בין נחש ועכבר ביער.. בפגישתם הראשונה הנחש והעכבר מתחברים ומתעניינים זה בזה, סקרנים האחד לגבי השני, המפגש טבעי וההתעניינות והסקרנות ההדדית זה לגבי זה מאפשרת הכרות ואף משחק הדדי. לאחר הפגישה הראשונה, כל אחת מהחיות חוזרת לביתה ומספרת בהתלהבות לאימה את חווית היום המהנה.
האם מגיבה בחריפות ואוסרת על בנה להתראות עם "החיה השנייה" ומנמקת בכך את הסכנה הכרוכה במפגש עם החיה השנייה.
סיטואציה זו מבהירה לקורא כיצד מפגש טבעי בין שני יצורים יהפוך בעתיד למפגש רווי עוינות, כעס וריחוק. הנחש והעכבר אכן כבר איבדו את אמונם  אחד בשני ובפגישתם השנייה חשו פחד ולכן לא יצרו כל מגע חברתי ביניהם. "העכבר שיניו נקשש הנחש לשון לחשש וכל אחד למקומו רוחק וכל אחד שמר מרחק". –
להתראות באנטארטיקה /נורית זרחי בעלילת הסיפור שני נושאים מרכזיים :  סיפור על משפחה אחרת יוצאת דופן, וסיפור מסע גיאוגרפי ונפשי.
מר זום הוא איש עסוק.  הוא עובד במשרד ותמיד  ממהר.  יום אחד הוא מקבל חבילה מוזרה, מדברת, המשנה מקצה לקצה את אורח חייו ומקום חייו.   באופן מפתיע הוא נאלץ להקים משפחה ומתפקד כאבא מסור ואוהב, המוכן להרחיק עד קצה העולם- כדי לדאוג לאיחוד משפחתי.  בסוף הסיפור יש חזרה מהפנטזיה לעולם הריאליסטי. סיפור הפרידה מרגש. כולם "פינגוונו" אחד את השני.
השפה:  מילים, ביטויים ומשחקי לשון מצחיקים.  קצת דוגמאות מהספר:
·   כאשר הפנגווין בוקע מהביצה הוא אומר: "אבא?" מר זום עונה: "אבא במידה מסויימת".
·   "אנטארקטיקן?
שאל פיני"    "אנטארקטיקן שם"  אמר מר זום. (נכתב במילה אחת בטקסט הסיפור) ·   "אנטארקטיקן?  שאל פיני     "במידה נכונה"  אמר מר זום.
·    פנינה (למר זום בפגישתם): "מזל שיש עוד בעולם אנשים שמוכנים לדאוג לעוד מישהו חוץ מלעצמם" תוכן העניינים:
ניתוח ספרותי של הספר זה משגע להיות צפרדע ניתוח ספרותי של הספר כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה ניתוח ספרותי של הספר להתראות באנטארקטיקה מאמרים: התפתחות הדימוי העצמי               דעות קדומות               התפתחות חברתית של ילדים נספחים: איורי הסיפור "זה משגע להיות צפרדע" ביבליוגרפיה