תקציר אחד הזרמים המרכזיים בתולדות הקולנוע שהשפיע על הקולנוע האירני החדש הוא הזרם הניאו-ריאליזם האיטלקי. סרטים איראנים רבים שצולמו לאחר המהפכה האיסלמית באיראן ולאחר שהקולנוע הולאם ונקבעו לו חוקים מפורשים ומגבילים – נעשו ברוח הניאו-ריאליסטית ומקיימים בתוכם מאפיינים רבים המזוהים עם הז'אנר. לכאורה, נדמה שגם סרטו של הבמאי מג'יד מג'ידי (Majidi), באראן (אירן, 2001), הוא סרט ניאו-ריאליסטי טיפוסי,  אך מג'ידי, כמו ברוב סרטיו, מצליח לברוח ממסגרת זו ויוצר סרט ריאליסטי- פיוטי, המוכיח את כישרונו לרגש את קהל הצופים בעזרת נגיעות אסתטיות בצילום, בצבעים, בסאונד ובעריכה, אשר סוטות מן הדרך הריאליסטית הטהורה ומציגות יצירה נוגעת ללב.