סוגיות בחינוך המיוחד

מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2008
מספר מילים 1930
מספר מקורות 11

תקציר העבודה

מטרות עיקריות של החינוך המיוחד: שיקומו של הילד החריג והכנתו לחיים חברתיים ומקצועיים תקינים, ככל האפשר, עד מיצוי יכולתו המרבית. 4 יעדים עיקריים (נכונים גם לחינוך הרגיל): 1. מימוש עצמי – מיצוי הפוטנציאל הטמון באדם. 2. יחסי אנוש תקינים – חברות, טיפוח כושר ההשתלבות של הפרט בחברה. 3. יכולת כלכלית – עצמאות מרבית בתחום הפרנסה והקמת המשפחה. 4. אחריות אזרחית – נטילת חלק במילוי תפקידים אזרחיים.      תחומי פעולה (טיפול) של החינוך המיוחד:  1. חברתי – הסברה ותקשורת (העמקת ההבנה של סוגי החריגים באמצעות מידע מכוון ושיטתי על בעיותיהם וצרכיהם באמצעי התקשורת השונים. חשוב לשינוי דעות קדומות המקשות על שילובם וגם יכולים להגביר מודעות ציבורית לצורך בהקצאת משאבים עבורם), חינוך חברתי (חינוך בלתי פורמאלי המכוון להביא לשילובו של הילד החריג בקהילה תוך למידת דרכים יצירתיות לניצול זמן פנוי, טיפוח כשריו והעשרה. משולבים בפעילויות חברתיות אחה"צ, אוכלוסיות היעד של החינוך המיוחד – אוכלוסיית היעד היא קבוצת ילדים שאינם מסוגלים, עקב ליקויים וקשייהם, ליהנות ולהפיק תועלת ממשית מן החינוך הניתן לילדים רגילים בני גילם והיא כוללת: פיגור שכלי, הפרעות רגשיות וקשיי הסתגלות, ליקויי למידה, עזובה ועבריינות נוער, מגבלות פיסיות ומוטוריות (מום גופני, אפילפסיה, שיתוק מוחי) וליקויי חושים והפרעות בתקשורת (לקות ראיה שמיעה ודיבור). הילד החריג – המונח "ילדים חריגים" מייצג קבוצות שונות של ילדים, הסובלים מבעיות רפואיות, פסיכולוגיות וחינוכיות. התפתחותו האינטלקטולאית, הפיסית, החברתית והרגשית-נפשית של הילד החריג