נושא העבודה: שביתות הזדהות (=שביתות אהדה).
שאלת המחקר: מהם הסייגים וההגבלות הקיימות בשביתת הזדהות בישראל.
מלכתחילה, נתפסה חירות השביתה ההלכתית כזכות שנגזרת מחופש ההתארגנות, שהוא מחירויות היסוד של משטר דמוקרטי בשיטתנו המשפטית. בהמשך, היא הוכרה כחירות יסוד שאינה כתובה עלי ספר העומדת בפני עצמה. לאחר מכן, החלה מגמה, המהווה כיום מסורת ארוכת ימים במערב , שחיזקה אף יותר את מעמדה של חירות השביתה והעלתה אותה לדרגה של זכות יסוד חוקתית, החוסה תחת כנפיו של ערך "כבוד האדם" המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
מסורת זו מושתת על ההבנה כי יחסי עובד-מעביד אינם יחסים חוזיים רגילים. תלותם הכלכלית של העובדים במעבידים הופכת אותם לפגיעים במיוחד לגחמות המעבידים. תלות זו גוברת עוד יותר בזמנים של מיתון כלכלי, כאשר העובדים חשופים במיוחד לסכנת פיטורים.
בעבודה זו אתמקד בסוג אחד של שביתה והיא "שביתת הזדהות". שביתת הזדהות היא שביתה כנגד מעביד של עובדים אחרים המבקש לפגוע בזכויות העובדים האחרים או המסרב לשפר את תנאי עבודתם, בנושאים שניתן להסדירם בהסדר קיבוצי.
אסקור את שביתת ההזדהות האחרונה שהייתה במדינת ישראל והיא למען עובדי מפעל "ויטה פרי גליל" ואציג את ההגבלות הקיימות על שביתת ההזדהות במדינת ישראל.
אסקור את מעמדה של שביתת האהדה במשפט הישראלי, את המגבלות על שביתה זו ואת הרציונאל העומד מאחוריה.