הצלם העיתונאי מעביר את המסרים ואת תפיסותיו החזותיות, באמצעות התמונות שהוא מצלם, כאשר הוא עושה שימוש במצלמה, בחומרי הצילום ובתהליך הצילום כמדיום. בצילום, בשונה מאומנויות פלסטיות אחרות כמו ציור או פיסול, נגיעת האמן הממשית בחומר ובתהליך מוגבלת. התהליך בבסיסו הוא אוטומטי ו"נעשה מעצמו" מפאת הישענותו על תופעות פיזיקאליות אופטיות.
במשך שנות קיומה של מדינת ישראל, הצילום העיתונאי עבר תהפוכות רבות . את התהפוכות ניתן לחלק לשלוש תקופות עיקריות: תקופה של צילום מגויס לטובת המפעל הציוני והקמת המדינה; צילום חתרני וביקורתי כלפי הכיבוש, וצילום "מגויס" לטובת האינטרסים הכלכליים של העיתונים הגדולים במדינה.
הספרות המחקרית בנושא הצילום העיתונאי של מלחמות בישראל, מתייחסת לרעיון כי הצלמים אשר צילמו את מלחמות ישראל פעלו לא פעם מתוך קונצנזוס צודק, ויצרו אמנות שהזדהתה עם הקולקטיב ושהציגה את מושאי הצילום כגיבורים. ניתן לומר כי  הצילום הפך לצילום בעייתי בגלל  שערכי התרבות השתנו, ונהייה קשה יותר להכריע באופן וודאי איזו מלחמה צודקת ואיזו לא. במשך הזמן,תם עידן המגויסות וכיום התגברה התפיסה של הצילום הפוליטי-מגזיני, שיוצא נגד המלחמה.
אחת מהמסקנות של הספרות המחקרית עד כה היא שהזרם זז חזרה לכוון הזרם המגויס  וכעת  הצילום מגויס לטובת השיטה  ולטובת הרייטינג והכסף. הצילומים שהופיעו בעיתונות במהלך מלחמת לבנון השנייה, למשל, או הצילומים המלווים את הסיקור של המלחמה המתמשכת בעזה, מצביעים על מגויסות חדשה  לעיתון. בחירת הנושאים נובעת בעת עשייתה  משיקולים לא רציפים של "מה מתאים לכותרת העיתון היומי של מחר".
תוכן העניינים
1 .  מבוא –                 עמ' 3

2 . רקע תאורטי  –  עמ'  4-8

2 .1 הצילום העיתונאי – הלכה למעשה -עמ' 4-5

2 .2העדשה מעוותת –על השינויים בצילום העיתונאי -עמ 5
            2.3הז'אנר הדוקומנטארי  במדינת ישראל  – עמ' 6

2 .4על צילום במלחמה- עמ' 6-7

2 .5 הצלם זיו קורן כמקרה בוחן – יותר מ  1000 מילים- עמ' 7-8

3 . סיכום –             עמ' 9

4 . ביבליוגרפיה –  עמ' 10 5. נספחים –          עמ' 11