עבודה סמינריונית:
האם כלי השביתה הוא היעיל ביותר עבור העובדים לצורך השגת מטרותיהם?
תוכן עניינים:
מבוא 3
1 . פרק א' – זכות השביתה – הגדרתה ומעמדה בדין הישראלי –5
            1.1 הגדרת "שביתה". האופן שבו הוגדרה שביתה בפסיקה מן השנים האחרונות…7
            1.2
מטרות השביתה – לאור ציפיות העובדים -..14
2 . פרק ב' – מנגנונים אלטרנטיביים ליישוב סכסוכי עבודה הנהוגים בישראל -20
3 . פרק ג' – האם השביתה היא הכלי היעיל ביותר עבור העובדים? -32
סיכום ומסקנות 34
מקורות ביבליוגרפים -…36
מבוא:
מהבחינה העקרונית מסווגות השביתה וההשבתה בתחום החברתי- כלכלי. לסיווג זה הייתה חשיבות עת ניסו לכלול את זכות השביתה וההשבתה במסגרת זכויות האדם במישור היבן- לאומי וכזכויות יסוד חוקתיות במישור המדינתי.
זכות השביתה קיבלה הכרה כזכות אדם בשתי מסגרות משפטיות: א) כזכות מפורשת המעוגנת בסעיף 8 (1) (ד) לאמנה הבין- לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966, שאימץ ארגון האומות המאוחדות; ב) כזכות נגזרת מכללא מזכות ההתארגנות של העובדים המעוגנת באמנת ארגון העבודה הבין- לאומי (מספר 87) בדבר חופש ההתאגדות והגנת הזכות להתארגן, משנת 1948
ובחוקת ארגון העבודה הבין- לאומי (בן- ישראל, עמ' 1387-1388, 2002).
בישראל, ובהיעדר חוק המסדיר את נושא השביתה, הגדרת השביתה היא פרי הפסיקה. בית המשפט העליון הגדיר את השביתה כדלקמן:
שביתה היא פעולת לחץ מתואמת, הננקטת על- ידי קבוצת עובדים במסגרת המאבק המקצועי של העובדים עם מעביד לשם השגת דרישות בקשר לתנאי עבודתם או בקשר לדרישות של עובדים אחרים שהוצגו למעבידם (בן- ישראל, עמ' 1427, 2002). מדי שנה סופגת כלכלת ישראל נזקים ישירים בהיקף של מיליארדי שקלים בגלל שביתות תכופות. ברם, אם נבקש לחשב את העלויות האמיתיות שלהן בטווח הרחוק, נגלה שאומדן זה הוא חלקי בלבד. השביתות מייקרות את המוצרים הישראליים המיועדים לייצוא ופוגעות באמינות מועדי האספקה שלהם — שני גורמים המפחיתים באופן משמעותי את כושר התחרות של החברות הישראליות בשוקי העולם, ומסבים נזק עצום לכלכלה שסך היצוא שלה מגיע לשליש מן התמ"ג.
נוסף על כך, בשל השביתות הרבות נאלצות ממשלות ישראל לחזור בהן שוב ושוב מתכניות רפורמה שהיו מייעלות את המגזר הציבורי וחוסכות למשק ממון רב (גורדון, 2004).
ישנן שתי סיבות לבעיית השביתות בארץ, בעיה הנעוצה בעובדה שבישראל אין כמעט מגבלות משפטיות ישירות על זכות השביתה. סיבה אחת לכך היא שהמשק הישראלי ריכוזי במיוחד. כיוון שהתמריץ לשביתה גדול הרבה יותר במגזר הציבורי, עצם גודלו של מגזר זה בישראל — כ–55 אחוזים מסך הפעילות הכלכלית במשק, השיעור הגבוה ביותר בעולם המתועש — מגביר את תדירות השביתות ומרחיב את היקפן. הסיבה לכך שהתמריץ לשביתה גבוה יותר במגזר הציבורי פשוטה למדי: בחברות פרטיות ישנם כמה גורמים המרתיעים את העובדים מפני נקיטת צעד כזה, החל מן החשש ששביתה נרחבת תגרום לחברה המצויה בקשיים לפשוט את הרגל ולפטר את כל עובדיה, וכלה בידיעה שלכל הפחות שכר ימי השביתה יקוצץ ממשכורתם. אך במגזר הציבורי חששות אלו כמעט לעולם אינם רלוונטיים. משרדי ממשלה וגופים ממשלתיים לעולם לא ייסגרו בשל העדר רווחיות, ואפילו סכנת הפיטורין בהם מזערית, כיוון שכל עובדי המדינה זוכים לקביעות אחרי תקופת עבודה קצרה יחסית. הסיבה השנייה היא האנומליות של המשפט הישראלי. דוגמה אחת לכך היא סעיף 24 לחוק ההסכמים הקיבוציים, הקובע מפורשות ש"לא יהיה ארגון עובדים או ארגון מעבידים חייב בפיצויים על הפרת חובותיו לפי הסכם קיבוצי". הניסוח נשמע אולי מאוזן למדיי, אך בפועל משמעותו היא שמעסיקים במגזר הפרטי אינם יכולים לתבוע איגודים מקצועיים על הפרת ההתחייבות להימנע משביתה, המופיעה כמעט בכל הסכם קיבוצי. המצב מעט טוב יותר מבחינתם של המעסיקים במגזר הציבורי, שחוק יישוב סכסוכי עבודה מתיר להם בכל זאת לתבוע את האיגודים — אך רק בנסיבות מוגבלות למדיי. העובדה שאיגודים יכולים להפר את התחייבותם להימנע משביתה מבלי להסתכן בתביעות מפחיתה משמעותית מערכן של הבטחות כאלה.
מה שמייחד את מטרד השביתות משאר תחלואי הכלכלה של השנים האחרונות הוא העובדה שמדובר בבעיה שפתרונה תלוי אך ורק בממשלת ישראל. צמצום המגזר הציבורי, הגבלת השביתות באמצעות חקיקה מתאימה ומעל לכל, יתר נחישות מצד הממשלה יכולים להחזיר את היקף השביתות לממדיו הראויים, בדיוק כפי שקרה במדינות מערביות אחרות בעשורים האחרונים. מובן שאין להסיק מכך כי יש להתיר לממשלה או למעסיקים הפרטיים לנהוג בשכירים ככל העולה על רוחם; לאיגודים מקצועיים יש תפקיד מרכזי בשמירת מאזן הכוחות בין העובדים למעבידיהם. אבל כוחם של הוועדים בישראל התעצם כל כך, עד שהם מעזים לקרוא תיגר על פסיקות בתי משפט ועל החלטות הכנסת עצמה, התפתחות שהסבה נזק בל–ישוער לכלכלת המדינה ולשגרת חייה (גורדון, 2004).
במהלך עבודתי זו אבחן את מעמד זכות השביתה בישראל ואציג חלק מהגדרותיה כפי שהן באות לידי ביטוי בפסיקה. אבחן את ההסדרים השונים שנקבעו בפסיקה ובחקיקה ואבדוק אילו פתרונות חילופיים קיימים לצורך הסדרת יחסי עבודה ויישוב סכסוכים. בעבודה זו אנסה לבדוק האם יש קשר בין השימוש בנשק השביתה והשגת המטרות של העובדים והאם השביתה היא אכן הכלי היעיל ביותר עבור העובדים להשגת מטרותיהם. כמו כן, אציג מספר פסקי- דין לצורך הגדרת השביתה והבנת- מטרה: מהי? ואצביע על מספר קייסים ספציפיים ומחקרים אמפיריים המתייחסים לקשר שבין השביתה למטרתה (בדרך- כלל: שיפור תנאי העסקה או העלאה בשכר).