שאלה 1:
קיינס מזכיר בספרו את  האבטלה הנמשכת לאורך השנים שהחלה בשנת 1929.
האבטלה הרבה והכלכלה שהייתה במשבר גרמו למצב דמוי גלגל שחוזר על עצמו: הצרכנים לא ראו ביטחון בעתיד ולכן חסכו בהוצאות, הפירמות נשארו עם ייצור עודף  ולכן ייצרו פחות כיוון שלא רצו להישאר עם עוד סחורה ועם רכישות מעטות של הצרכנים. במצב שכזה המשק לא היה מסוגל לצאת מהמשבר בכוחות עצמו.
במילים אחרות, קיינס מציין שאם לצרכנים היה ביטחון בעתיד והגנה כלכלית מינימלית, המצב הכלכלי היה משתפר, ורמת העוני הייתה יורדת.
מטרת תכניתו של בווריג' הייתה בראש ובראשונה ליצור מערכת מקיפה של ביטחון סוציאלי שתבטיח לכל אדם רמת מינימום של הכנסה.  במיוחד בתקופת מלחמה, היה חשוב להראות לחיילים ולמשפחתייהם כי יש מי שדואג להם.
בתקופתו של קיינס המיתון היה בשיאו, והצעתו של בווריג' נועדה לאפשר לאנשים לרכוש מוצרים בני קיימא, ולספק קצבאות על מנת שיולכו להתקיים, במיוחד בתקופת המיתון. תכניתנו של בווריג' נתנה ביטוי להנהיג שינויים חברתיים וכלכליים שימנעו חזרה לתקופת השפל של שנות השלושים ושל המצוקה הכלכלית והעוני שהיו מנת חלקן של שכבות נרחבות באוכלוסיה זו בשנות המשבר (התקופה שעליה קיינס מדבר).
הצעתו של בווריג' ביקשה להפוך את מערכת הביטחון הסוציאלי בבריטניה ממצב של חסד לזכות בסיסית המעוגנת בחוק, ולאפשר קצבאות לכל, ולא רק לעניים,  המאפשרות מינימום קיום וקיום בכבוד.
בוריג' ידע לנצל את נסיבות הזמן והתקופה- מרכיב  שהיה חיוני להצלחת התכנית.