פרק 1
הקדמה פרק זה מהווה הקדמה כללית לעבודה הנוכחית. הפרק יפתח בסקירה היסטורית הנוגעת לכינונה של מדינת ישראל. מטרת עבודה זו הינה להציג בדיון את ההבדלים בין תנועת "גוש אמונים" לבין תנועת "נוער הגבעות". על-מנת להבין את התנועות לעומק, הבנה אשר תאפשר דיון השוואתי בפרקים מאוחרים יותר, יוצגו הרקע להיווסדותן, האידיאולוגיה בה הן אוחזות, פיזורם הדמוגרפי ודרכי פעולתן. הפרק מסתיים בתיאור הפרקים העוקבים בעבודה.

1 .1      אוריינטציה לעבודה כפי שהוזכר לעיל, על-מנת לכונן את הקרקע לדיון מאוחר יותר בהבדלים בין התנועות, נסקור תחילה את עיקרי קיומן.  חשוב לציין כי למרות שמתקיימים הבדלים בין התנועות, הרי הן חולקות מסגרת כוללנית דומה המתייחסת לאידיאולוגיה שלהן, וההבדלים המתקיימים הם בעיקר תקופתיים ודמוגרפים.

1 .1.1          תנועת גוש אמונים מיסודה של "גוש אמונים" החל ב-1974. תחילה התגבשה מזכירות מצומצמת, שאליה השתייכה בצורה התנדבותית רוב המנהיגות הבולטת הלא פורמאלית של התנועה. בשנים 1976 ו- 1978 פרסמו אנשי הגוש שתי תוכניות אב ליישוב השטחים הכבושים במאות אלפי יהודים. לפי תוכניות אלה, ההתיישבות תתפרס באזורים האסטרטגיים, שימנעו את קיומם של רציפים טריטוריאליים פלסטיניים ויבטיחו שליטה מרחבית.
עם עליית הליכוד לשלטון ב-
1 977, הכיר השלטון החדש במחלקת ההתיישבות של הגוש, "אמנה", כתנועה מיישבת רשמית, הכרה הדומה להכרה אשר הייתה שמורה דאז לתנועת המושבים ו/או לתנועת הקיבוצים. במעמד מתן הכרה זו הכירה המדינה לראשונה במעמדה הפורמאלי של התנועה לקידום ההתיישבות בגוש אמונים. חשיבות הליך זה התבטאה בנגישות אל תקציב המדינה ואל מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית (הסוכנות).
ב- 1980 הוקמה מועצת יש"ע (מועצת היישובים ביהודה שומרון וחבל עזה), אשר היוותה ארגון גג פוליטי של כלל הישובים בגוש אמונים שהוקמו מעבר לקו הירוק. לאחר התפתחותה ומיסודה של מועצת "גוש אמונים" נעלמה השפעתה ונוכחותה כתנועת מחאה פוליטית דתית, אך האידיאולוגיה, הרוח והמיתוס נשארו בעינם ואף המשיכו לצבור תנופה. חשוב לציין, כי האידיאולוגיה של גוש אמונים בהתהוותה כתנועת מחאה פוליטית-דתית, הייתה הקרקע ממנה "נבטו" נערי ונערות הגבעות, "דור ההמשך", ילדיהם של המהגרים המתיישבים ביהודה ושומרון.

1 .1.2     תנועת נוער הגבעות במהלך שנות השמונים, נפסקה ההתיישבות החקלאית במדינת ישראל. רוב הישובים ביו"ש, באותן שנים, הוקמו כישובים לא חקלאיים. על פי (שבות 2002) יתכנו כמה סיבות מרכזיות להפסקת היישובים בישראל בכלל וביהודה ושומרון בפרט: משבר החקלאות בישראל כתוצאה מרוויה במוצרים חקלאיים בשוק,התפיסה שבאזורים הרריים אין אפשרות לקיים חקלאות מודרנית, חוסר בשטחי קרקע גדולים ביהודה ושומרון, וחוסר בקרקעות טובות לחקלאות, ואופיים של המתיישבים ביהודה ושומרון, אשר ברובם הגיעו להתיישבות מרקע
עירוני. …