ממן 14

1 – על פי הקטע, חוק עבודת נשים ופס"ד אפלבוים-הולצמן, מתקיים פער בין חוק עבודת נשים לבין המציאות. לפי חוק עבודת נשים 1954, לנשים יש את הזכות להעדר מעבודתן במשך ההיריון לתקופה של עד 40 שעות. כמו כן, אסור להעבידן בשעות נוספות ובמנוחה השבועית לאחר החודש החמישי. ע"פ החוק הנ"ל, על המעסיק חל איסור  לפטר עובדת לאחר שעבדה בארגון במשך תקופה של שישה חודשים. בנוסף, המעביד צריך לקבל את אישור השר (כאשר השר צריך לקבוע שהפיטורין אינם קשורים להריון). ע"פ יישום החוק על המקרה בכתבה, עולה כי לעובדת יש ותק של מעל  לשישה חודשים, שכן המעסיקה פנתה לממונה (השר) לבקשת אישור פיטורין רק ביום הודעת הפיטורין. מכאן, שאסור היה לה לפטרה. יתרה מזאת, ע"פ פס"ד אפלבוים- הולצמן, אסור לפטר את עובדת שטרם מלא לה ותק של שישה חודשים, שלא בתום לב עקב הריון ( וזאת בשביל לעקוף את חוק עבודת נשים). בארץ, פועלים לכאורה לפי דגם ההתאמה, שבא לידי ביטוי בחוק עבודת נשים.
חוק זה מקנה זכויות מיוחדות לנשים בהיריון באמצעות מערכת הב"ס אך בפועל המציאות שונה. קיימים מקרים רבים בישראל, כדוגמת הכתבה, שבהן מתנהלים ע"פ דגם ההטמעה שבה מערכת הב"ס לא מעניקה זכויות מיוחדות. כלומר על הנשים להשתלב בשוק העבודה בדומה לגברים. המגמה הרווחת כיום היא שמעסיקים לא מקיימים את חוק עבודת נשים בדומה לקטע הנ"ל, ואף מנסים לעקוף אותו.

2 .א.
בכתבה, מועלות מספר דילמות מגדריות. מצד אחד של המתרס, …