שאלה
1 סעיף א' על פי התזה של פיליפ אריאס מושג הילד בימי הביניים לא היה קיים כללü. רק מהמאה ה- 17 החל להתפתח מושג הילדü. פיליפ אריאס חקר כמה תחומי תרבות בינהם (ציור, אומנות, לבוש, משחקים וצעצועים, גיל וכדומה). וטוען לתהליך התפתחות הדרגתי של מושג הילד – מאחדות לקיטוב. בכל תחום אותו הוא חקר אריאס מציג קיים אותו תהליך של התפתחות מושג הילד ב- 4 שלבים:
שלב ראשון – תקופת ימי הביניים. בכל תחום שפיליפ אריאס בודק הוא מראה שאין הפרדה בין הילדים למבוגרים – אחדותü. לדוגמא: בתחום הציור: מציירים ילדים כמו שמצירים מבוגרים. תחום משחקים, צעצועים ותרבות פנאי: בימי הביניים לא היתה כלל הבחנה בין ילדים ומבוגרים במשחקים. כל השכבות גיל, מין ומעמד השתתפו בשעשועים.
מבוגרים וילדים בילו יחד. בתחום הלבוש: הילדים היו מתלבשים כמו המבוגרים וכמו בני המעמד שלהםו.
הבנים והבנות עד גיל מסוים הולבשו באותם בגדים. מושג הגיל: הגיל לא היה נחשב כלל. לא היו מבחינים בין קבוצות גיל שונות, לא הבחינו בן פעוט, תינוק, ילד ונער – נכון, אם כי אריאס מייחס אלמנט זה לגורמים להיעדר מושג הילד בימה"ב. מערכת החינוך: היתה הבחנה בין צעירים שלומדים במערכת החינוך לבין שאר הילדים. בתי הספר היוה מוסד מקצועי ופרטי שמטרתו היתה להכין את המשרתים בכנסיה לתפקיד שלהם ובהתאם לכך גם קבעו את תכניות הלימוד. המוקד בדוגמה צריך להיות על חוסר ההפרדה, כך למשל הרעיון שאם למדו – לא היתה הפרדה או חלוקה לגילאים ו/או לרמות.
שלב שני – ימי הביניים המאוחרים – מאות ה- 14-16. פיליפ אריאס מראה שבכל תחום שהוא ובדק מתחילים לראות ניצני הבחנה בין מבוגרים לילדים. üיפה. תחום הציור:
בסוף ימי הביניים המאה 14-משפטים החלו לראות ציורים של ילדים דתיים, ציורי ישו התינוק או הבתולה הקדושה, ציורי מלאכים, ילדים עם תווי פנים עדינים, עגלגלים ומתוקים. לאט לאט התמונות הפכו להיות יותר חילוניות ותיארו יותר מראות מחיי היום יום של הילדים (ילדים שמשחקים, ציורי ילדים שלומדים וכדומה). במאה ה- 16 התחילו לצייר ילדים שמתו על מצבות וזהו השלב בו החלה התייחסות לילדü. בתחום הלבוש: הבנים והבנות הולבשו בערך אותו הדבר למעט הסרטים שהלבישו בהם את הבנות. הלבוש סימן את המעמד החברתי ולא את ההבדל הביולוגי. לא מדוייק – הרעיון כאן הוא שיש תחילתו של שינוי – הסרטים על בגדי הילדים מסמנים את הרעיון שמתחילה להתהוות קטגוריה גילאית חדשה שיש צורך "לסמן" אותה גם באופן חיצוני. מושג הגיל:במאה משפטים-16 החלו להתיחס לגילו של האדם אך ללא משמעות חברתית. ביטוי "ילד קטן" קבל משמעות שהיא דומה לימינו. מערכת החינוך: התרחב החינוך וכלל את כל הבנים בני המעמד הגבוה ולא רק אלו שרצו ללמוד את תחום הכנסיה, ובכך הפך להיות מוסד חינוכי חברתי מרכזי. כל הילדים הקטנים למדו בבית ספר יסודי ללא קשר לגילם. עדיין לא…
זה מתרחש מאוחר יותרף ומדובר בתהליך מאד ארוך מושג הגיל: מערכת החינוך החלה להגדיר את שכבות הגיל. ילדים בנין 8-9 ועד משפטים. התחילו להתיחס לגילו של האדם אך ללא משמעות חברתית – זה מאפיין יותר את המאה ה-17 ואילך – כאשר מתחילה ההגדרה של גילאים ורמות.
שלב שלישי- שלב המאה ה- 17 – מאה מרכזית וחשובה, נקודת הצומת המרכזית בהיווצרות מושג הילד. בכל התחומים ניכרת הפרדה והבחנה בין ילדים למבוגרים אך ורק במעמד הגבוהü. בתחום הלבוש: ניתן להבחין שילדים של בני המעמד הגבוה הפסיקו להלביש אותם כמו מבוגרים, אלא בפרטי לבוש שהיו מיוחדים לגילםו. ü ההבחנה היתה מעמדית. משחקים: התחילו להבחין בין משחקים של ילדים למבוגרים. בהתחלה היתה הפרדה במשחקים של ילדים בני 3-4ü. בתחום הציור: ניתן לראות שהחלו לצייר ילדים מסויימים שקיימים. דיוקנים של בני המעמד הגבוה (נסיכים צעירים, בורגנים) החברה החלה להתעניין בילד, בתכונות שלו ופחות התעלמו ממנו, התייחסו לאישיות שלו והבחנה זו נעשית אך רק אצל המעמד הגבוהü. מושג הגיל: החל להתפשט מנהג לצייר ולחרוט תאריכים על רהיטים וכליםü.
שלב רביעי – המאה ה-
1 8-20 ניכרת הפרדה בין ילדים ומבוגרים בכל התחומים במעמד הגבוה ובכל המעמדות.
אם עם חלוף הזמן ההבחנה בינהם מחלחלת בין המעמד הגבוה למעמד הנמוך ובשלב זה ניתן לדבר על "קיטוב" – ישנה הפרדה בין עולם הילדים למבוגרים. לדוגמא: בציור – בכל המעמדות צירו ילדים של המעמד הנמוך כמו שמציירים ילדים במעמד הגבוה. מושג הגיל: המנהג של חריטה של תאריכים על כלים ורהיטים נעלם והחברה החלה לתפוס את הגיל לא כמעמד.
במעמד הגבוה אלו היו הילדים העצמאים והלא תלויים, לעומת המעמד הנמוך הלא עצמאי ותלוי במעמד הגבוה. ילד שלא עצמאי שייך למעמד הנמוך – הרעיןו הוא שאחרי המאה ה-17 כבר לא המעמד היווה את האלמנט המבדיל בין מבוגרים וילדים אלא הגיל.
מערכת החינוך: לקראת המאה ה- 18 החלו להפריד את הילדים בני 11-5 ולהבחין בינהם לבין המבוגרים יותר – והתפתחה חלוקה לכיתות ולרמות.
28/30 סעיף ב' הגורמים להיעדר מושג הילד בימי הביניים:
א.         היות החברה א – גילאיתü, היעדר מושגי הגיל והשפה. בשפה אין מונחים לתיאור הילדות. הגיל הוא מושג סמלי ולא כרונולוגי והוא מסמל את המעמד החברתי שבו הילד משתייך אליו הילד. יפה   ב.       חברה מעמדית – מדובר במבנה חברתי מעמדי (האצולה, הכמורה והמעמד הנמוך) וזה הדבר החשוב לה ביותר – המעמד. המעמד הגדיר את האדם. המעמד הנמוך תלוי במעמד הגבוהü. גם כאן מחוזק הרעיון שהגיל היה מושג סמלי ולא מושג כרונולוגי – תקופות החיים.
ג.           הגורם המרכזי – תמותת התינוקות הגבוההü – בימי הביניים יותר מ- 60% מהילדים לא שרדו עד גיל 5. מצב זה יצר מנגנון הגנה רגשי של ההורים שמנע מהם להיקשר לילדים, פחות שמו לב אליהם, לא התייחסו אליהם ולכן לא היה צריך ליחס להם תכונות נפרדות ממבוגר או ליצור להם מוסדות חינוך שוניםü. הייתה "אדישות חביבה" – לא התייחסו לילדים אך יחד עם זאת לא פגעו בהם. לא הייתה השקעה רגשית. יפה.
הגורמים להופעתו של מושג הילד במאה ה- 17:
א.         ירידה בשיעור תמותת הילדים : שיעור תמותת הילדים פחת וההורים לא היו צריכים להשתמש במנגנון ההגנה שלהם שהם פיתחו. אפשר יותר לשים לב לילדים וכתוצאה מכך התפתח גם מושג הילדü.
ב.       מכלול הגורמים הקשורים לדמורניזציה ששינו את התרבות וששינו גם את תפיסת הילד:
מהפכה תעשייתיתü – אחד הדברים שמשתנים באותה תקופה היא זה שהחברה הופכת להיות יותר מתועשת וזה למעשה משנה את התרבות. המהפכה גרמה גם לבניית מפעלים והחלה נדידה מהכפר לעיר מה שהוביל לתהליך של עיורü. המשפחה הגרעינית עוברת לעיר. זה אומר שהשפחה יותר קטנה וקשורה לילדים, יותר זמן איכות לראות את הילדיםü.
התפוררות מבנה השלטוניü – כבר לא מדובר באותה מלוכה אריסטוקרטית. מתפתח הבסיס שמהווה אח"כ את מעמד הבורגנותים.
יש שינוי חברתי שתורם לאופן שבו האדם תופס את עצמו ואת הסביבה שלו. היה יותר זמן, לא היה צריך לעבוד 24 שעות וכאשר יש זמן פנוי אפשר לתת תשומת לב לשאר בני המשפחה ולילדיםü.
התפתחות המדע – תקופת המודרניות התאפיינה בהתפתחות במדע וגם בהיגיינה. מה שעזר למנוע את תמותת הילדים.
למדו איך לרפא ואיך למנוע מחלות מסוימותü.
שינוי בתפיסת אלוהים – ברגע שהמדע מתפתח, מתפתחת הרציונאליות ותיאוריות אחרות אשר משנות את האמונה לאלוהים. היחס של האדם לאלוהים, לעצמו, לטבע ולתרבות משתנה ובעקבות זה משתנה היחס לילדü.
יפה משפטים/משפטים סעיף ג:
שתי הגישות לילד שצמחו במאה ה- 17 שמתייחס אליהם פיליפ אריאס הינןם:
הגישה המשועשעתü: זו גישה שצמחה בהתחלה בחוג המשפחהü. בתחילת המאה ה- 17 הופיע לראשונה יחס חדש לילדים. ממצב שבו הילדים לא זכו לשום יחס מיוחד מצד המבוגרים אנו נתקלים לראשונה באיזה שהיא השתעשעות מהילדיםü. המבוגרים מתחילים להשתעשע מהילדים. הילד נתפס כמתוק, רך וחסר מודעות תמים תמימות כבר דורשת יחס מסויים של המבוגרים, ולכן היא רלוונטית רק מאוחר יותר.
הרעיון הוא שהמבוגרים מתחילים למצוא עונג בילדים הקטנים, בטעויות שלהם, בפרצופים שהם עושים ובהתנהלות שלהם. היחס המשועשע צמח בתוך המשפחה בקרב הנשיםü. זו גישה שלא דורשת מהילד משהו מיוחד, ומה שחשוב הוא שגישה זו לא דורשת גם שום דבר מהמבוגר, אין שום יחס של אחריות מצד המבוגר לילדü. אין עדיין תפיסה של צרכים שונים לילד. זה עדיין לא אומר שהמבוגרים מתייחסים לצרכים השונים של הילד באופן שונה. הרעיון הוא שלמרות שאין יחס של אחריות ותפיסה שונה של צרכי הילד – כן יש תפיסה מהותית שונה של הילדü. המבוגרים מרגישים שהם יכולים לקבל עונג מהילד מה שהם לא יכולים לקבל מהמבוגרים. הגישה המחנכתü: החלה בסוף המאה ה- 17 ורלוונטית עד היום (עם שינויים).
זו הגישה הדומיננטית והיא מתפתחת כתגובת נגד לגישה המשועשעתü. בהגישה המחנכת אנחנו רואים אנשי דת וחינוך שלמעשה מתחילים להתנגד ליחס המשועשע כלפי הילדים. מה שהם רואים כיחס לא מוסרי, מפנק. הם מבקשים לשנות את הדרך שבה מתיחסים לילדיםü., החינוך הוא דתי מוסרי, הופך להיות הדבר החשוב ביותר והמטרה הזאת מקדשת את כל האמצעיםü. בתקופת ימי הביניים במאה ה-17 הילד נתפס מצד אחד כתמים וטהור ומצד שני לא מעוצב ולא מושלם. יש סתירה פנימית מובנית. אם הילד הוא תמים וטהור אז צריך לשמור על הטוהר והתמימות, צריך להגן עליו מבחינה מוסרית ודתית וזאת עושים באמצעות הקמה של מערכת חינוך מובנית שבתוכה אפשר יהיה לשמור על התמימות והטוהרü. אם הילד חלש, תמים אזי הוא פתוח להשפעות גם של דברים שליליים ורעים וצריך להגן עליו וזאת באמצעות מבוגר (של המעמד הגבוה ) ומערכת חינוך מובניתü. בעקבות גישה זו מוקמים מוסדות חינוך שמטרתם לחנך את הילדים, קיים צורך בהיווצרות מקצוע המורה ואף נעשה שינוי באופן לימוד מתוך ספרים שנכתבו למבוגרים ע"י מבוגרים. גם הגישה המגוננת נוצרת בעקבות הגישה המחנכת אשר לפיה צריך להגן על הילד מבחינה ריגשית, נפשית ומבחינה גופנית. נכון – אבל לא רלוונטי.
ההבדלים המרכזיים בין הגישות:
בגישה המשועשעת: הילד נתפס כמתוק, מצחיק שהתפקיד שלו לשעשע את המבוגר. עדיין לא מבחינים בצרכים המיוחדים שלו, היא מתפתחת בתוך המשפחה והיא גישה קלילהü.
תפקיד המבוגר לפי הגישה המשועשעת:
להשתעשע עם מהילד, אין חינוך, אין אחריות כלפי הילד והילד עדיין חשוף להכל כולל דברים אסורים כמו : מין, סקס, סיפורים גסים וכדומהü.
בגישה המחנכת: הילד נתפס כתמים, טהור, ניתן לעצב אותו. מבחינים בצרכים שלו ובתכונות שהם שונות מהמבוגרים. זו גישה המתפתחת בגורמים מחוץ למשפחה והיא גישה קפדניתü.
תפקיד המבוגר לפי הגישה המחנכת:
לעצב ולחנך את הילד, לשמור על התמימות שלו ולמנוע ממנו להיחשף לדברים רעים ושליליים (לצנזר) ü.
תשובה טובה משפטים/משפטים שאלה
2 החוקר פיליפ אריאס בחן את מושג הילד וטען כי בימי הביניים לא היתה הבחנה בין ילדים ומבוגרים, היו ילדים אך לא היתה ילדות. הטענה שלו שההבדלים בין מבוגרים וילדים הם לא הבדלים טבעיים אלא הבדלים תרבותיים, הבדלים שהתרבות מבנה וכי ההבחנה בין מבוגרים וילדים החלה רק מהמאה ה- 17. הוא טוען כי לא היה קיים מושג הילדות בימי הבינייםü. הטענה המרכזית של אילנה קראוזמן בן עמוס היא כי בתקופה הטרום תעשיתית היה קיים שלב הנעורים שהפריד בין הילדים והמבוגרים, מה שסותר את טענתו של פיליפ אריאס כי בתקופת ימי הביניים לא היה קיים מושג הילדü. זו עדות סותרת לכך כי לא רק שהיתה ילדות, אלא גם תקופת נעורים, שהפרידה בין הילדות למבוגרים. תקופת הנעורים אף התארכה מאוד והפרידה בין הילדים למבוגרים. יפה.
פיליפ אריאס התמקד במחקרים הסוציולוגים שלו בעניינים מסיימים והסיק מהם את "העדר" הנעורים בעוד שמחקרים היסטוריים מדגישים את מושג הנעורים וטוענים אף "להתארכותם"ü.
פיליפ אריאס מדבר על תקופה בה מבנה השלטון היה של אצילים ואיכרים, המבנה החברתי הייתה מעמדי (אצולה, הכמורה, מעמד הנמוך) והדת היתה קטולית קתולית ומקובלת בכל האזורים. אילנה קרואזמן טוענת כי במחקרים על מבנה המשפחה הדגישו את המבנה הפטרי אכלי של החברה.
זה לא סותר את הטענה של אריאס.
טענה נוספת של פיליפ אריאס הינה כי החברה בימי הביניים הינה חברה א- גילאית – לגיל לא הייתה בכלל משמעות. פיליפ אריאס נותן הוכחות להעדר מושג הילד, למשל בשפה עצמה אין מונחים שמתארים גילאים (כמו פעוט, עולל, ילד) אין מילים לתאר את הגיל הזה, לא היו קבוצות גיל. לעומתו כותבת המאמר קרואזמן בן עמוס טוענת על גיל הנישואין הממוצע (26-28) לצעירים וצעירות גם יחד. ההירארכיה הגילאית הייתה בולטתü.
לפי אריאס הגיל ציין מעמד – זו חברה מעמדית והעדר החלוקה לגילאים טשטש את ההבדל בין מעמד הילדים למעמד הביניים. לפי אריאס הילדים היות תלותיים בהוריהם עד לגיל מסוים בו יכלו לתקשר, הפסיקו לעשות את צרכיהם ויכלו להיות עצמאים והיו משתייכים לעולם המבוגרים ולמעמד של המבוגרים באותה עת. לעומת זאת, במאמרה של קראון בן עמוס היא מציינת כי הצעירים היו תלותיים במבוגרים ורק בסביבות גיל הנישואין היו משתחררים מאחריותם ומשליטתם של המבוגרים. üכלומר – להבדיל מאריאס שטוען שהתפיסה הייתה מעמדית ולא גילאית, קראוזמן בן-עמוס טוענת שכן היה קשר בין מעמד חברתי לגיל. מעמד השולייה והמשרתת הנחותים והתלותיים אופיינו בגיל צעיר (משפטים-
5 בערך) ורוב הצעירים היו בשלב זה או אחר בנעוריהם משרתים או שוליות.
בעוד אריאס מדבר על היעדר מושג הנעורים, לפי טענתה של קראון בן עמוס, היסטוריונים דווקא התמקדו בהתארכותם של גיל הנוערים. בעוד אריאס מדבר על תקופת התבגרות קצרה, חוקרים אחרים טוענים על התבגרות ארוכה שנשלטת על ידי מבוגרים ובעלת מאפיינים מיוחדים במיוחד בתקופת הנעוריםü.
אריאס עוד טען כי התבגרות הנעורים התאפיינה בחופש פעולה ובעצמאות מוקדמת, בעוד שלפי הדוגמא שהביאה כותבת המאמר על אנגלי בשם אדוארד מהמאה ה- 17, הראתה מצב אחר – בגיל
1 2 הוא בגר, בגיל 20 הוא עדיין היה במעמד של קטין אך בו בזמן גם בוגר, ורק בגיל 30 הגיע לבגרותü.
תשובה יפה 24/
5 ב.
טענתה של קראוזמן בן עמוס היא כי פיליפ אריאס וחוקרים סוציולוגיים אחרים לא התייחסו לניתוח הגורמים שתרמו לדחיית בגרותו של צעיר, לעומתם, היסטוריונים נוטים להתעלם מהגורמים שתרמו להאצת בגרותו של צעיר. ü הצעתה של קראוזמן בן עמוס היא לחשוב על תפיסה אלטרנטיבית שתבדוק במלואה את מרכיב ההתבגרות ונעוריהם של צעירים ולנתח את שלב הנעורים בחברה הטרום תעשייתית כמורכב מתהליכים בעלי אופי ודינאמיקה שונה מואצת ומוארכת כאחת.  כלומר, היא מציעה גישה אובייקטיבית שמקבלת גם את ממצאי המחקר ההיסטוריים וגם את ממצאי המחקר הסוציולוגיים (אריאס ואחרים), ומציעה לשלב בין שניהם בצורה משולבת כך שאפשר יהיה לנתח את תקופת הנעורים מבחינת תהליכים שעברו בתקופת הנעורים הן פסיכולוגיים, מנטליים ותרבותיים. יפה.
כלומר, לדעתה של קראוזמן בן-עמוס, אף אחת מהגישות המבחינות באופן חד בין התבגרות קצרה וארוכה אינן מתארות באופן מדויק את המורכבות של גיל הנעורים בתקופה האמורה. לטענתה יש לאמץ תפיסה מורכבת יותר שלא תנסה רק להכריע אם מדובר בתקופה ארוכה או קצרה.
משפטים/משפטים ציון סופי: 97
מזל, יופי של ממ"ן! את מפגינה ידע והבנה בחומר. המשיכי כך!