תפיסותיהם של מתבגרים הומוסקסואלים ומתבגרות לסביות את תפקיד היועצת החינוכית בבית-הספר תקציר מטרת המחקר הינה ללמוד אודות תפיסותיהם של מתבגרים הומוסקסואלים ומתבגרות לסביות את תפקידה של היועצת החינוכית בבית הספר מתוך זווית ראייתם הסובייקטיבית. שאלת המחקר הינה כיצד תופסים מתבגרים הומוסקסואלים ומתבגרות לסביות את תפקיד היועצת החינוכית בבית הספר? המחקר הנוכחי מהווה נדבך נוסף בגוף הידע המתחקה אחר הפרספקטיבה ומסגרת הפרשנות של התלמידים, על מי שאמונה על רווחתם, היועצת החינוכית. בהקשר זה, יש לציין כי ישנם מעט מחקרים בספרות אשר חוקרים את תפקידה של היועצת מנקודת המבט של הלקוח בהשוואה למחקרים כמותיים החוקרים את הייעוץ מתוך הפרספקטיבה של היועצת החינוכית. יתר על כן, אלה אשר מתמקדים בתחום ההתייחסות של הלקוח פחות מוכרים לרוב היועצים, למרות תרומתם וערכם הרב לעבודה הייעוצית. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים על קבוצה מובחנת של תלמידים, אלה המגבשים זהויות מיניות ומגדריות שאינן הטרוסקסואליות המכונות להט"ביות – לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים ואלה אשר מתחבטים עם עצמם באשר לזהותם המינית. להערכתנו ולמיטב ידיעתנו, עד כה, לא נערך מחקר הבוחן את תפיסותיהם של מתבגרים הומוסקסואלים ומתבגרות לסביות את תפקיד היועצת החינוכית בבתי ספר בישראל. חשיבותו של המחקר נגזרת מסדרה של שינויים מהותיים במישורים שונים והם כדלקמן, הכללת תכנים להט"בים במדיניות הרשמית של השירות הפסיכולוגי-ייעוצי והכרה בארגון נוער גאה כתנועת נוער במסגרת מערכת החינוך; הרחבת תפקידה של היועצת החינוכית בסוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת גם בהקשרים להט"בים; עליה באחוז בני הנוער המתלבטים בעניין זהותם המינית ואלו הבוחרים לחשוף את נטייתם המינית, בגיל צעיר מבעבר ובסביבות שונות לרבות בית הספר; ותפיסת המתבגרים את היועצת החינוכית ככתובת לספקטרום רחב ומגוון של בעיות אשר ניתן לסווגן כרגשיות, לימודיות, משפחתיות, חברתיות ומנהלתיות. במסגרת המחקר אשר נערך בשנת 2008 בישראל, רואיינו עשרה מתבגרים ומתבגרות המגדירים עצמם כהומוסקסואלים או כלסביות, שלוש בנות ושבעה בנים, בטווח הגילאים משפטים – 20. שבעה מן המרואיינים הינם יהודים חילונים, אחד מהם בחר להגדיר עצמו כמסורתי ובזמן הראיון למד בישיבה תורנית תיכונית. שני מרואיינים נוספים הינם ערבים, אחד מהם ערבי מוסלמי הלומד במוסד חינוכי במגזרו והשני ערבי נוצרי הלומד בבית ספר מעורב. גילם הממוצע של המתבגרים בעת הראיון היה 17, הצעיר ביניהם היה בן משפטים והמבוגרת ביניהם בת 20 שנים. שמונה מן המרואיינים למדו בבית הספר בזמן הראיון, השניים הנוספים סיימו את מסכת לימודי החובה, האחד החל ללמוד במכינה הקדם אקדמית של אוניברסיטת תל-אביב והשנייה בשנת השירות השנייה שלה בצה"ל. שניהם סיפקו למחקר נקודת מבט רטרוספקטיבית אודות מקומה, תפקידה ותפקודה של היועצת החינוכית בבתי הספר בהם הם סיימו את לימודיהם. מתודולוגית המחקר הינה איכותנית והראיונות אשר נערכו על-ידי המראיינים הינם מובנים למחצה. הראיונות שוכתבו באופן מלא ומדויק. הנתונים נותחו והופקו באופן אינדוקטיבי מתוך דבריהם של המרואיינים. בתהליך ניתוח הנתונים, נעשה שימוש בתיאוריה המעוגנת בשדה כמתודה המבוססת על איתור, יישום ואפיון של חזרות בחומר הגולמי של הממצאים, תוך הגדרה ברורה של יחידת הניתוח ובניית היררכיה בין החזרות והתמות שנתגלו, וניסיון להרכיב מודל תיאורטי המסכם ומסביר את המציאות הנחקרת. הרציונאל לבחירה בשיטה האיכותנית הינו הגדרת הממצאים מתוך פרספקטיבה הקרובה יותר 'למבט מבפנים',  לפריזמה ותחום התייחסותם של מתבגרים הומוסקסואלים ומתבגרות לסביות. המגמה הברורה העולה מתוך הנתונים הינה כי היועצת נתפסת ככתובת רלוונטית עבור מתבגרים הומוסקסואלים ומתבגרות לסביות, אם לא באופן אישי, להם ולהן, אז לפחות ברמת האידיאה עבור תלמידים להט"בים אחרים. בה-בעת, באם הומוסקסואליות ולסביות אינם מדוברים בשיח הבית ספרי וסגל ההוראה מגיב בהתעלמות להערות הומופוביות, אזי, מתבגרים ומתבגרות להט"בים עלולים לחשוש, להרגיש שלא בנוח ולהתחבט באופן נשנה בשאלה, האם לפנות ליועצת בית הספר או להימנע מכך. הואיל וכך, יש להבין את הפנייה ליועצת ושיתופה בסוגיות של מיניות וזהות מינית כקשורה ומושפעת במישרין מהורבליזציה של ההומוסקסואליות בשיח הבית ספרי הן על-ידי היועצת עצמה והן על-ידי משלימי תפקידה ומביטויים וסממנים שלה בתרבות הבית ספרית. יש לשאול מהי אותה תרבות בית ספרית, על מה מדברים ועל מה לא מדברים והאם ישנן ולו תשדורות מרומזות ומסרים לטנטיים באשר ליחסם של בעלי תפקידים שונים להומוסקסואליות. זאת, על-מנת להבין לאשורה את מוכנותו של התלמיד לפנות ליועצת בעניין זהותו המינית ולהמשיג את ההקשר הרחב בו הוא פועל. אי התייחסות מצד בית הספר והגורמים הפועלים בחובו להומוסקסואליות מעכבת ומונעת פניות ליועצת בנוגע לסוגיות אלו, גם בשעה שהיא נתפסת בעיני הקליינטים שלה כמי שאמונה עליהן ועל רווחתם הנפשית של כלל תלמידי בית הספר. יתרה מזאת, התבטאויות הומופוביות של תלמידים ותגובות של התעלמות מצד מורי בית הספר יגבירו את חששם של מתבגרים הומוסקסואלים לפנות ליועצת ובשל העמימות הרבה בדבר עמדתה ביחס לזהותם, יניחו שעליהם לנהוג במשנה זהירות, שמא גם היא תדחה אותם. למחקר זה מספר השלכות חשובות לפרקטיקה הייעוצית בבית-הספר. הוא מספק ידע ראשוני יקר ערך ליועצות חינוכיות בחטיבות הביניים ובתיכונים באשר לגורמים המניעים מתבגרים הומוסקסואלים ומתבגרות לסביות לפנות אליהן או לחילופין להימנע מכך. בכוחו של ידע זה, לשפר ולייעל את עבודת היועצת החינוכית עם נוער הומו-לסבי ולהניע אותו לפנות אליה ולהסתייע בה בעיתות מצוקה ומשבר. כמו כן, לאור ממצאי המחקר, התערבות ייעוצית מערכתית תיצור תנאים של מיטביות, בריאות וצמיחה עבור תלמידים להט"בים ותרחיב את מעגל התומכים בהם.