"חובת הזהירות של נושא משרה – בחינתה והקשרה אל דיני הנזיקין" תוכן עניינים :
תוכן עניינים
מ ב ו א. 3
אחריות משפטית נפרדת של החברה- כלל יסוד כבסיס להבחנה בין החברה לנושאי המשרה המכהנים בה. 4
הגדרת נושאי משרה ומשמעויותיה:. 5
ההבחנה בין חובת הזהירות לחובת האמונים –כללי- 5
סמכות אל מול אחריות- 6
התפנית באחריותם של נושאי המשרה. 6
התפתחות תורת האורגנים- 8
ייחוס כוונת האורגנים לכוונת החברה- 8
חובת הזהירות של נושאי משרה- 9
המצב החוקי טרם חקיקת החוק -תיקון מס' 4 לפקודה:. 9
המקור המשפטי לחובת הזהירות- לאחר חקיקת חוק החברות. 11
אביא להלן את ניתוחו של כל יסוד מיסודות עוולת הרשלנות- כפי שנקבע בדין. 12
# קיומה של חובת זהירות- חובת זהירות מושגית- 12
# חובת זהירות קונקרטית- 13
שיקולי המדיניות השונים בקביעתה של חובת הזהירות- 13
תמצית השיקולים העומדים לנגד עינו של ביהמ"ש :. 13
הגישה הכלכלית לאחריות בנזיקין- 17
מבחן נושא המשרה הסביר- 18
עילת החיוב האישי של אורגן בנזיקין- "מודל האחריות האישית". 20 דוגמאות נבחרות מן הפסיקה המבהירות את היקף חובת הזהירות ואת הכללים להטלתה:. 21
חלוקת האחריות בין נושאי משרה המשמשים כדירקטורים בדירקטורין- 22
היחס שבין חובת הזהירות של התאגיד לזו של האורגן- סיכומם של דברים:. 22
כלפי מי מוטלת חובת הזהירות של נושא המשרה?. 24
אמצעי הזהירות ורמת המיומנות של נושאי משרה. 24
חובת נושא המשרה לדרוש מידע-
5 זכות הדירקטור להעסיק יועצים-
5 תוצאות הפרת חובת הזהירות- תביעות וסעדים נגד דירקטורים ושאר נושאי משרה- 26
דרכים להקטנת אחריותם של נושאי המשרה. 30 להלן סקירה תמציתית של שלוש האפשרויות להקטנת האחריות:. 30 פטור מאחריות – הסייגים- 32
משפט משווה –. 32
מידת המומחיות של הדירקטורים- 33
הסתמכות על אחרים:. 34
השינויים בדין האנגלי- 34
ארה"ב- 34
סיכום- 38
ביבליוגרפיה:. 40 מ ב ו א אחריות בנזיקין של נושאי משרה הינה חובה ראשית ועיקרית המלווה כל נושא משרה בתפקידו הוא. במסגרת עבודת מחקר זו חקרתי את חובת הזהירות כפי שהשתרשה בראשיתה מן הדין האנגלי, תוך התמודדותה של מערכת המשפט בארץ במשך השנים, עד לעיגונה של החובה בחוק ובמשפט הישראלי כפי שהיא היום. תוך כדי בחינתה של החובה האמורה אביא גם  את הדין הנוהג באנגליה ובארה"ב, וזאת על מנת להשוות – ולו במעט מן ההבדלים –  את הדין הישראלי אל מדינות אחרות מעבר לים.
אחריות משפטית נפרדת של החברה- כלל יסוד כבסיס להבחנה בין החברה לנושאי המשרה המכהנים בה.
אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה הינה יסוד מוסד בדיני התאגידים. יש הרואים בתאגיד "פקעת חוזית" הנותנת ביטוי אמיתי לכוונותיהם המפורשות או המשוערות של בעלי התביעות בתאגיד. אין חולק על כך כי החברה צריכה להיות אשיות משפטית "כללית" שתשמש מושא לזכויות וחבויות רבות בתחומים שונים של המשפט. למשל, היא צריכה להיות כשירה להתקשר בחוזים, להיות בעלים של קנין, להיות מסוגלת לרשת או לתבוע ולהיתבע בשמה היא. תופעות משפטיות רבות הכרוכות בפעולה מסוימת אינן משתכללות  אלא משנתווסף להן רצונו של הפועל. כך, מקורן של תופעות ככריתת החוזה עוולת הרשלנות או עבירת הגניבה הוא ברצון האנושי. מאחר שהאישיות המשפטית המאוגדת נעדרת מרכז קוגנטיבי אין רצונה יכול להיווצר אלא על ידי אחרים. הפונקציונר המייצר את הרצון המואגד הוא אורגן החברה.
מקור ייצורו של הרצון המאוגד הוא רצונו של האורגן אותו מיחס הדין לחברה עצמה. אך תהליך הייחוס אינו דומה לפעולת הרקתה של כוס אחת לכוס אחרת. שני הרצונות, האמיתי והמיוחס ממשיכים להתקיים זה לצד זה. מסקנה זו נובעת מהפרדת האישיות המשפטיות שבין החברה לאורגנים שלה. לאורגן רצון משל עצמו ולחברה רצון משל עצמה המוצא ביטוי ע"י פעולת האורגן. עיגונה של האחריות המשפטית הנפרדת של החברה מעוגנת בסעיף 4 לחוק החברות (להלן- החוק) הקובע: "חברה הינה אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד".
סעיף זה ממיר בעצם את סעיף 22 לפקודת החברות שקבע: "מיום האגד…תהיה החברה תאגיד, כשר לכל זכות חובה ופעולה משפטית". המשמעות האופרטיבית הראשונה של ההכרה המשפטית באישיותה של החברה היא, שמרגע שמעבירים המשקיעים את משאביהם הכלכליים לישותה של החברה- מתנתק קשר הבעלות המקורי שהיה להם בנכסיהם, כך שאלה עוברים להיות בבעלותה של האישיות המשפטית החדשה, קרי, החברה. בתמורה להשקעתם בחברה, מקבלים המתאגדים תביעות מעין חוזיות כנגד האישיות המשפטית. בדרך כלל תהיינה תביעות אלו מסוג של מניות. מאחר שהמניות מייצגות זכויות הדומות לזכויות הבעלות ניתן לומר שעם ההשקעה בחברה מוותרים הפרטים על זכויות הבעלות שלהם במשאבים הכלכליים, לטובתן של תביעות כנגד האישיות המשפטית של החברה.
פסק הדין הראשון והמנחה בעניין אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה הוא פ"ד אנגלי במקורו- SOLOMON בו ניתח בית הלורדים את מעשיו ופעולותיו של מר סלומון ולאחר ניתוח מעמיק של השתלשלות העניינים קבע בית הלורדים בהרכב של שבעה שופטים כי לחברה שהקים מר סלומון יש אישיות משפטית נפרדת לכל דבר ועניין. ומן הדין האנגלי, שאב ביהמ"ש בארץ את העיקרון שלחברה יש אשיות משפטית נפרדת לחובה ולזכות, מיום רישומה .