שאלה
1 א' עיקרי הגישה הפרשנית : צפייה של מבוגרים ע"פ הגישה הפרשנית מדגישה שצפייה בטלויזיה היא פעילות חברתית.
אנחנו צופים בחברה : הרבה פעמים אנחנו לא צופים לבד אלא בחברה וגם אם אנחנו לבד, אנחנו מודעים לעובדה שאנחנו צופים יחד עם עוד המון אנשים (קהילה מדומיינת).
אנחנו מדברים על הטלויזיה : שיחות מסדרון על תוכניות, שיחות עם חברים, ובסביבת העבודה.
פרשנויות שונות למסרים תקשורתיים (ע"פ פיסק): בהתאם לרקע ממנו הגענו, השכלה, מוצע, מגדר ועוד.
התוכן של הצפייה והעמדות שאנחנו מביעים כלפי הטלויזיה הם בעלי משמעות חברתית, הרבה פעמים הצפייה מגדירה את האדם. כשאדם מעיד על הטלויזיה הוא מעיד על עצמו.
יש עמדות "נהוגות" חברתית לגבי הטלויזיה – "ספירלת השתיקה" : כולם רואים אבל אף אחד לא מודה. יש עמדות נהוגות שלא אומרים בכל הקשר. או לחילופין – פרובוקציה, נקיטת עמדה שונה "בכוונה".
אופי השיחה על טלויזיה נובע מנסיבות חברתיות : מדגיש את העובדה שלא רק שיש עמדות נהוגות, אלא שיש הקשרים שהם נאלצים להביע, עמדות נהוגות ויש הקשרים בהם נוכל להיות כנים יותר.
[M1] צפייה של ילדים ע"פ הגישה הפרשנית :
גם ילדים צופים בחברה, מדברים על הטלויזיה, הצפייה מגדירה את הילד – יש משמעות חברתית לתוכן ולעמדות שהם מביעים כלפי הטלויזיה, לא מודים בצפייה מסויימת / נוקטים עמדות שונות "בכוונה"-
 [M1]זה נכון, אולם זה בגדר מבוא לגישה הפרשנית ולא חלק מהצגתה.