א.ו ב.מבחן אלפרד סטאנפורד בינה: אלפרד בינה פיתח כלים אובייקטיבים למדידת משכל.בינה יצר בעיות מילוליות בדרגות קושי שונות והציע אותן לפני הילדים בגילאים שונים .הבעיות סודרו לפי דרגת קושי (מהקל אל הכבד) וכך התאפשר מיון לפי שכבות גיל. הגיל השכלי נקבע  לפי הגיל הכרונולוגי .במידה והילד לא הצליח לפתור  בעיות שמתאימות לגילו הכרונולוגי נקבע כי : גילו המנטאלי נמוך מגילו השכלי.  מנת המשכל נקבעה על פי היחס שבין גילו המנטאלי לגילו הכרונולוגי. מבחני ה-IQ הראשונים עבור ילדים פותחו בשנת 1905 על ידי אלפרד בינה ותיאודור סימון, מטרתם הייתה לאתר תלמידים חלשים ולסייע להם בשיעורים נוספים.
מבחני המשכל של בינה  נועדו לתת מענה לשאלת המחנכים לגבי האבחנה והאיתור תלמידים בעלי יכולת להמשך לימודים מול תלמידים שאינם בעלי יכולת להמשך לימודים . גרסה מפורסמת למבחן בינה הוא מבחן סטנפורד בינה, היה במבחן שהוטבע בו לראשונה המונח מנת משכל IQ שפירושו אז היה היחס בין הגיל השכלי לגיל הכרונולוגי .במבחן סטאנפורד-בינה המודד יכולת שכלית לפי גיל הנבחן וגילו המנטאלי שונה  מבעבר ,בעבר נהוג היה להשתמש בנוסחה הבאה לחישוב מנת המשכל למשל: מחלקים את הגיל המנטאלי של הילד בגילו הביולוגי ומכפילים את המנה ב-100, התוצאה הינה מנת המשכל (גיל מנטאליגיל*100=מנת משכל). לדוגמה, ילד בן 8 עם יכולת מנטאלית של ילד בגיל 10, היה מקבל את מנת המשכל
1
5 לפי נוסחה זו:
 
1 0/8  *100=1
5 = 1
5 IQ. חשוב לציין כי הנוסחה אינה מתאימה לשימוש המבוגרים.
בינה ועמיתיו הקדישו שנים רבות למחקר  במציאת דרכים למדידת משכל, והגיעו למסקנה כי מדידה ישירה של תפקודים אינטלקטואלים מורכבים היא המבטיחה ביותר.בשנת 1904 מינה שר החינוך את בינה כדי לחקור את שיטת החינוך לילדים מפגרים. בינה הכין עם סימון את " סולם בינה וסימון "הראשון.
בסולם השני משנת 1908 גדל מספר המבחנים, הושמטו מהם כמה מבחנים שלא נמצאו ראויים וכל המבחנים קובצו לרמות גיל בהסתמך על הביצועים של כ-300 ילדים נורמאליים בני 3 עד 13. כך למשל, ברמה של גיל 3 נכללו כל המבחנים אשר 80-90 אחוז מן הנבחנים הנורמאליים בני השלוש עמדו בהם בהצלחה וכן הלאה עד גיל 13.
אפשר לבטא את ציונו הכולל של ילד בסדרת המבחנים כרמה שכלית (או כגיל שכלי) המתאימה לגילם של הילדים הנורמאליים שרמת הביצוע משתווה לזו שלהם. הגרסה הנוכחית מ-1986 היא דווקא פיתוח אמריקאי של מבחן האינטליגנציה הראשון בעולם הדומה למבחן סטאנפורד-בינה, המטרה הפעם הייתה שונה לאתר ולזהות ילדים מפגרים. המבחן הנוכחי מתאים לגילים שנתיים עד הבגרות למרות הכול, בארץ לא נעשה תרגום ותיקוף של המבחן לנורמות ולסטנדרטים ישראליים, ומשתמשים בו בדרך כלל לאבחון ילדים צעירים, זאת משום שההבדלים הבין תרבותיים אינם בולטים אצלם. יתרונו של מבחן סטאנפורד-בינה,הוא בעיקר לגבי הילדים החשודים בהפרעת קשב וריכוז בתחום המטלות שמתמקדות בתפקוד הקשורות לנושאי הסחה ולזכירה. חסרונו של מבחן זה הוא היעדר סטנדרטים ישראליים.
     מבחן ווקסלר: ווקסלר בניגוד למבחן בינה  נתן בנוסף לפריטים מילוליים  גם פריטים בלתי מילוליים, וכך בנה את המבחן משני חלקים. המבחן של ווקסלר משקף את ההבדלים שבתפיסות האינטליגנציה בינו לבין בינה: בינה ראה את האינטליגנציה ככושר כללי, בעוד שווקסלר תפס את האינטליגנציה כמורכבת מכשרים ספציפיים בנוסף על הכושר הכללי, וכלל גם כשרים שכליים בהם המרכיב המילולי הוא שולי. יש לציין,  כי התפלגות מנות המשכל היא התפלגות נורמאלית (יוצרת גרף מקורב לפעמון). מנת המשכל-