הקדמה. 11
1 . טרמינולוגיה של טראומה.. 11
2 . המבנה הטראומתי בקולנוע הפלסטיני משנות ה 60 עד שנות ה 90 ומגמות נוספות.. 13
פרק ראשון | כרוניקה של קולנוע פלסטיני 17
1 . התקופה הראשונה 1935-1948 – חבלי לידה קולנועיים.. 17
2 . התקופה השנייה 1948-1967 – תקופת הדממה בקולנוע הפלסטיני 18
3 . התקופה השלישית – 1968-1972 – הקולנוע של המהפכה הפלסטינית.. 20
4 . התקופה הרביעית 1980 ועד היום – פריצה קולנועית ולאומית.. 23
5. טבלה השוואה מסכמת בין תקופות ויוצרים.. 26
6 .יוצרים ויצירותיהם.. 27
פרק שני | מזיכרונות מדממים לזיכרונות פוריים. 30
1 . הקולנוע המוקדם – הקולנוע של המהפכה הפלסטינית. 30
2 .  הם לא קיימים | אבו עלי | 1974. 32
3 .  משום שהשורשים לא מתים | נביהה לוטפי |  1977. 34
4 . הקולנוע של שנות ה-70 – סיכום.. 36
5. ממן 11 שאלות ותשובות.. 37
פרק שלישי | על המקום והזמן:
הקולנוע של מישל ח'לייפי 43
1 . זיכרונות פוריים | מישל ח'לייפי | 1980. 43
2 . חתונה בגליל | מישל ח'לייפי | 1987. 48
3 . אגדת שלושת היהלומים | מישל ח'לייפי | 1994. 55
4 .  ממן 12 – שאלות ותשובות. 60 פרק רביעי |  בלא מקום, בלא זמן – הקולנוע של רשיד משהראווי 68
1 .  עוצר | רשיד משהראווי | 1993. 68
2 .  מקלובה | רשיד משהראווי | 2002. 73
3 .  חיפה | רשיד משהראווי | 1995. 73
פרק חמישי | הבית וחורבנו – הקולנוע של עלי נסאר. 78
1 .  שביל החלב | עלי נסאר | 1997. 78
2 . בחודש התשיעי | עלי נסאר | 2002. 83
פרק שישי |  דרך ללא מוצא Roadblock Movies 86
1 . המפה הפרטית שלי | סובחי א-זוביידי | 1998. 87
2 . פזילה | סובחי א-זוביידי | 2001. 88
3 . מחכים לצלאח א-דין | תאופיק אבו וואא'ל | 2001. 90 פרק שביעי | בין הגלות למולדת – הקולנוע של אליה סולימאן 94
1 . כרוניקה של היעלמות | אליה סולימאן | 1996. 95
2 . סייבר פלסטין | אליה סולימאן | 2000. 98
3 . התערבות שמיימית | אליה סולימאן | 2002. 100
4 . השפה הפוסט-מודרנית של אליה סולימאן 102
5. כרוניקה של היעלמות | אליה סולימאן | 1996. 102
6 . ממן 13. 109
סיכום קורס | הקולנוע הפלסטיני     | סמסטר א'
2 0משפטים הקדמה. 11
1 . טרמינולוגיה של טראומה.. 11
2 . המבנה הטראומתי בקולנוע הפלסטיני משנות ה 60 עד שנות ה 90 ומגמות נוספות.. 13
פרק ראשון | כרוניקה של קולנוע פלסטיני 17
1 . התקופה הראשונה 1935-1948 – חבלי לידה קולנועיים.. 17
2 . התקופה השנייה 1948-1967 – תקופת הדממה בקולנוע הפלסטיני 18
3 . התקופה השלישית – 1968-1972 – הקולנוע של המהפכה הפלסטינית.. 20
4 . התקופה הרביעית 1980 ועד היום – פריצה קולנועית ולאומית.. 23
5. טבלה השוואה מסכמת בין תקופות ויוצרים.. 26
6 .יוצרים ויצירותיהם.. 27
פרק שני | מזיכרונות מדממים לזיכרונות פוריים. 30
1 . הקולנוע המוקדם – הקולנוע של המהפכה הפלסטינית.. 30
2 .  הם לא קיימים | אבו עלי | 1974. 32
3 .  משום שהשורשים לא מתים | נביהה לוטפי |  1977. 34
4 . הקולנוע של שנות ה-70 – סיכום. 36
5. ממן 11 שאלות ותשובות.. 37
פרק שלישי | על המקום והזמן:
הקולנוע של מישל ח'לייפי 43
1 . זיכרונות פוריים | מישל ח'לייפי | 1980. 43
2 . חתונה בגליל | מישל ח'לייפי | 1987. 48
3 . אגדת שלושת היהלומים | מישל ח'לייפי | 1994. 55
4 .  ממן 12 – שאלות ותשובות.. 60 פרק רביעי |  בלא מקום, בלא זמן – הקולנוע של רשיד משהראווי 68
1 .  עוצר | רשיד משהראווי | 1993. 68
2 .  מקלובה | רשיד משהראווי | 2002. 73
3 .  חיפה | רשיד משהראווי | 1995. 73
פרק חמישי | הבית וחורבנו – הקולנוע של עלי נסאר. 78
1 .  שביל החלב | עלי נסאר | 1997. 78
2 . בחודש התשיעי | עלי נסאר | 2002. 83
פרק שישי |  דרך ללא מוצא Roadblock Movies. 86
1 . המפה הפרטית שלי | סובחי א-זוביידי | 1998. 87
2 . פזילה | סובחי א-זוביידי | 2001. 88
3 . מחכים לצלאח א-דין | תאופיק אבו וואא'ל | 2001. 90 פרק שביעי | בין הגלות למולדת – הקולנוע של אליה סולימאן 94
1 . כרוניקה של היעלמות | אליה סולימאן | 1996. 95
2 . סייבר פלסטין | אליה סולימאן | 2000. 98
3 . התערבות שמיימית | אליה סולימאן | 2002. 100
4 . השפה הפוסט-מודרנית של אליה סולימאן 102
5. כרוניקה של היעלמות | אליה סולימאן | 1996. 102
6 . ממן 13. 109
הקדמה
1 .
חמש הסיבות שהביאו לכך שהנרטיב הפלסטיני לאחר שנת 1948 טרם סופר במלואו?
א.         השתקה ע"י הנרטיב הישראלי: חלקים מהזיכרון הפלסטיני עברו קולוניזציה ע"י סוגי שיח אחרים והושתקו ע"י הסיפור הישראלי. הקולנוע הישראלי הלאומי שעסק בראשית ההתיישבות התעלם מנוכחותו של האחר והתייחס לבאי העליות כ ״עם ללא ארץ, אשר שב לארץ ללא עם״.
ב.         העקירה והפזורה הכתיבו את האידאולוגיה של הפליטים:
ר׳נאים מציין כי האידאולוגיה של הפליטים המקדמת את רעיון הארעיות לא אפשרה את קיבוע ההיסטוריה. התודעה החזקה של מצב חולף נתנה לפלסטינים הרגשה כי הקביעות היחידה היא זו הטמונה בציפייה לשיבה אל האדמה ועמה. חיי הפליטות לא אפשרו ארגון זמן ומרחב אחידים.  ג.          הפלסטינים לא יכלו להתמודד עם המפלה של
1 948, אם מתוך אשמה ובושה ואם בעקבות חוסר היכולת להתמודד עם מכלול הסיבות למפלה ד.          ההיסטוריה הפלסטינית סופרה כהיסטוריה של הצד המנצח:
כפי שמתאר מנאע ״האירופאים והציונים, שהם הצד החזק והמנצח בסכסוך הלאומי… התעלמו בדר"כ מעצם קיומם וזכויותיהם של הילידים על ארצם.
הפלסטינים תוארו כשבטים נוודים, פלאחים, עדות לקבוצות שונות חסרי תודעה לאומית כלשהי״.
ה.          הפלסטינים לא הציבו נרטיב נגדי: הפלסטינים לא הבינו את חשיבות ההיסטוריה כטיעון להוכחת זכויותיהם הלאומיות.
2 . כיצד הקולנוע הפלסטיני סיפר את ההיסטוריה של העם הפלסטיני בסרטיו?
ההיסטוריה הפלסטינית לא סופרה באמצעות נרטיב היסטורי הבונה רצף כרונולוגי מן העבר, דרך ההווה, אל העתיד, אלא באמצעות תחליף: נרטיב נוסטלגי הנסמך כולו על עבר, תוך קיבוע ההיסטוריה על שלושה צירים א.         זיכרון גן העדן האבוד – החייאת העבר הפלסטיני שלפני הגירוש. ב.         הקינה על הווה – העקירה מן הבית, ההרס והחורבן, החיים לאחר 1948. ג.          תיאור השיבה המיועדת – חלום השיבה אל העבר, אל פלסטין שלפני 1948, למולדת אוטופית שלא נוגעה בעובדות בנות הזמן. את ההיסטוריה הזאת, גרץ וח׳לייפי מתארים באמצעות המונח ״היסטוריה של טראומה״.

1 . טרמינולוגיה של טראומה
1 .  כיצד מגדירים החוקרים את המונח "טראומה" גרץ וח׳לייפי מגדירים את המונח ״טראומה״ כאירוע כה קשה ונורא עד שאינו נתפס בתודעה ואינו מתעכל לסיפור רציף וסיבתי. משום כך אירוע זה נותר מנותק מכל ידע קודם ואינו מצליח להיטמע בתוך שרשרת סיבתיות שמובילה לעתיד. לכאורה האירוע הטראומתי אינו משאיר רישום אך הוא קיים כזיכרון מודחק החוזר לאחר תקופה של השתקה ופוגע באפשרות לחוות את ההווה או להכניסו לתוך רצף סיבתי. החזרה של האירוע הטראומתי אינה חזרה אל הדבר עצמו אלא חזרה אל תחליפים שלו, אל רגע האובדן, הרגע הטראומתי, ומכיוון שהאובייקט האבוד חי בתודעה כאילו הלא קיים עדיין קיים, ומכיוון שאירועי העבר חוזרים בהווה כאלו הם מתרחשים שוב ושוב – הזמן נעצר. העבר מחליף את ההווה והעתיד נתפס כשיבה אליו. מכאן חוסר האפשרות לספר את ההיסטוריה כנרטיב, ככרונולוגיה של אירועים, כסיבה ותוצאה רציונליות. ככל שהמציאות האלימה חוזרת ומכה במי שעדיין לא שכח את הטראומה הראשונה, כך קשה יותר להשתחרר ממעגל החזרות הזה. באמצעות התיאוריה של הטראומה, ניתן להבין את ההיסטוריה הפלסטינית המחיה את העבר האידילי ושברו.

2 .  כיצד המונחים ""Acting Out ו- Working Through""  קשורים לדיון בטראומה  ""Acting Out האדם נמצא במצב של מלנכוליה ומנהל קשר מימטי(חיקוי) עם העבר. העבר אינו נתפס כזיכרון של אירועים רחוקים שחלפו אלא הוא מוחיה ונחווה מחדש כאילו הוא חלק מן ההווה. העבר פורץ אל תוך ההווה והמחיצות בין ה-״אז״ הטראומטי ל-״עכשיו״ נופלות.
Working Through"" – הזיכרון הטראומטי מעובד באמצעות אבל. התאבלות היא אחת הדרכים-שמאפשרות להבחין בין העבר להווה וליצור יחס מיוחד לעבר: אם זוכרים את העבר ועוזבים אותו בו בזמן, אפשר לנתח את העבר בצורה ביקורתית ומתקיימת ההכרה בהבדלים שבין העבר להווה. תובנה זו מאפשרת לאדם להסתגל לחיים בהווה, על המחויבויות, הנורמות והדרישות שלהם.

3 . באיזו משתי הדרכים נוקטים הפלסטינים בסיפורם את הנרטיב ההיסטוריה שלהם?  ההיסטוריה הפלסטינית המקובעת בשלושת הצירים היא ״היסטוריה של טראומה״ – היסטוריה החוזרת ללא הרף אל רגע האבדן, שהוא הרגע הטראומטי, ואל מה שאבד וכה קשה להיפרד ממנו. בסופו של דבר הטראומה נותרת כאירוע חי, קיים ובלתי משתנה, כאילו הוא נוכח במלואו ולא מיוצג בזיכרון. ״ככזה אין הוא יכול להתארגן בתוך עבר היסטורי שאולי הוביל להווה ועיצב אותו ובכל זאת אינו ההווה עצמו״.
מנגנון זה של החייאת הטראומה כאירוע המתקיים בהווה הוא ה"הפגן" (acting out) שעליו מדבר לה קפרה, בניגוד לעיבוד הטראומה –.working through
4 . כיצד מוסברים במאמרה של קארות המונחים "טראומה" ו"ההיסטוריה של הטראומה"?
טראומה: אירוע קטסטרופלי ופתאומי שגורם לתגובה מודחקת ע"י הזיות חוזרות ובלתי נשלטות ותופעות נוספות אשר פולשות ופוגעות בהווה. אי נגישות לאירוע מעיד עליו כאירוע טראומטי. החוויה אינה נתפסת כפי שנחוותה אלא כפי שהיא נחוות בדיעבד לאחר תק' הדגירה. קארות מתארת טראומה כמצב של זעזוע רגשי בעקבות אירועים פתאומיים והרי אסון, כאשר התגובה לאירועים אלה מגיעה-