הקולנוע הפלסטיני – מטלת מנחה מס' 11

1 א'. צפו בסיקוונס הפתיחה של הסרט "הם לא קיימים" ותארו בקצרה תמונות פותחות אלה. כיצד בא לידי ביטוי גן עדן האבוד? כיצד באה לידי ביטוי "הגיאוגרפיה המדומיינת". התייחסו לסוגיות המבע הקולנועי, תאורה ופס קול.
1 ב'. צפו בסרט במלואו. כיצד באים לידי ביטוי שלושת הסמלים הפלסטיניים: הפדאי, הצאמד והשהיד.
1ג'. כיצד בא לידי ביטוי המבנה הטראומתי המופשט הטיפוסי לסרטי התקופה השלישית. כיצד אפשר להסביר מבנה זה במונחים של טראומה (working through ו -acting out) מאיזו בחינה מדובר במבנה טראומתי?

2 א'. קראו את מאמרו של רשיד ח'לידי והסבירו אילו זהויות אפיינו את תושבי ארץ ישראל בסוף התקופה העות'מאנית וכיצד הקשו זהויות אלה על גיבושה של זהות?
ח'לידי במאמרו טוען כי במשך דורות החברה הפלסטינית הייתה מורכבת מזהויות אזוריות בלבד (כפר, משפחה, חמולה וכו') שהתקיימו זו לצד זו בלי שסתרו או איימו על קיומן של שאר הזהויות.  בתחילת המאה העשרים החברה הפלסטינית בארץ הייתה מחולקת לפי אזורים שונים שכל אזור היה בעל שליטה על תחום מרכזי בחיים הפלסטינים: בערי החוף (יפו, חיפה, עכו) היה ריכוז האוכלוסייה הגדול ובאופן טבעי התרכזו שם פעולות המסחר, התרבות וצמיחתן של אליטות אינטלקטואליות.
החיים הפוליטיים נשלטו דווקא ע"י קהילות שמרניות-דתיות שהתרכזו באזור הררי ירושלים, שכם והערים שמסביבם. דווקא הראייה הדתית, השבטית והמשפחתית של יושבי ההרים היא זו שנתנה את הטון המרכזי בעיצוב הפוליטיקה הפלסטינית ולא זו של קבוצות הפועלים והארגונים אינטלקטואליים והחברתיים הישבו בערי החוף.
גורם נוסף שהקשה על גיבוש הזהות הלאומית הפלסטינית לטענת ח'לידי הוא העובדה שפלסטינים לא זכו לניהול שלטון אוטונומי בארצם ולכן לא הצליחו ליצור מרחב חברתי אחיד המאגד בתוכו את כל הזהויות והאינטרסים השונים של הקבוצות השונות.  באופן אירוני, רק כאשר נשללה התקווה של העם הפלסטיני בקבלת אוטונומיה בארצם לאחר הנכבה החלו להיווצר קולות שקראו לזנוח את הזהויות השונות ולגבש זהות לאומית פלסטינית אחידה.
2 ב'. סרטי התקופה שלישית שאפו לגבש תודעה לאומית אחידה. הסבירו טענה זו תוך התייחסות לאחד מהסרטים ("משום שהשורשים לא מתים" או "הם לא קיימים"). בתשובתכם יש להזכיר את הנכבה את הסיפור הפרטי מול הסיפור הלאומי ומשמעות יצירת זיכרון קולקטיבי .
התקופה השלישית החלה בשנת 1967, השנה בה הכריעה מדינת ישראל את מדינות ערב במלחמה שתוצאותיה גורליות על היווצרות הלאום הפלסטיני. בעקבות סיפוח שטחי הגדה, רצועת עזה, השומרון ומזרח ירושלים ותחילת השליטה הישראלית באוכלוסייה אזרחית-פלסטינית אדירה העם הפלסטיני הפנים כי המאבק הלאומי שלהם חייב לשנות תצורה ולהיות מאבק אותו נושא העם הפלסטיני מול מדינת ישראל ולא מאבק כלל ערבי. הבנה זו תורגמה לפריחתן של תנועות התנגדות הפלסטיניות בגלות שהגדולה והחזקה היה ארגון אש"ף. תנועות אלה הן שהיוו את הבסיס לזהות הלאומית החדשה הנרקמת, הכתיבו מטרותיה, ועיצבו סמליה ודרכי פעולתה.
הקולנוע הפלסטיני הוא פסיק בתוך תהליך עיצוב מודע רחב היקף, אך מכיוון שהיה כה שולי והיה נזקק לחסות אותם ארגונים יש בו הכוח לבטא בצורה מזוקקת את השאיפה הפלסטינית לאחדות לאומית. שאיפה המגולמת דרך העלילות, העבר המודחק והבזוי בהן והניסיון ליצירת הווה לאומי מפואר.
אם נבחן זאת ע"י צפייה בסרט "משום שהם לא קיימים" נראה כי כל מרכיבי הזהות והזיכרון הקולקטיבים שגנרלי התרבות עיצבו נדחסו בבוטות בתוך העלילה הדלה. אם זה הרצון להביא סיפורם של הפליטים, המוגלים, החיים בעוני ודלות תחת סכנת חיים מרחפת באופן תדיר, אם זה הניסיון להציג את אותם גולים כפליטים בעל כורחם, צומוד, פלסטינים שאולי נעקרו מאדמתם אך אדמתם איננה נעקרה מנפשם, אם זה הצגת סיפור הנכבה כבראשיתו של העם הפלסטיני, רגע שאין קודם לו מצד אחד ומנגד רגע שהכל נברא מתוכו, רגע שההווה קשור אליו בחבל טבור. בסרטים אלה נפגוש גם עלילות על הלוחמים, הבנים שנולדו בגלות ופלסטין קיימת בהם כאילו נולדו בה, גברים אמיצים שמקריבים את חייהם במלחמת אין-סיכוי, מצוידים ביד אחת בספר האסלאם ובשנייה אוחזים קלצ'ניקוב, נפגוש בשהידים המוסרים חייהם עבור אותה מלחמה, נפגוש בהוריהם של השהידים שהיו מוכנים לתת למען הגשמת הרעיון הלאומי את היקר מכל – בניהם ובנותיהם.
כל אותם ייצוגים הם הזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני החדש, המעבר הנדרש בין עם מדוכא שהוגלה מארצו לעם לוחם חופש המתריס כנגד ארה"ב והמערב הקולוניאליסטי הכובש שמדינת ישראל היא זרועו הסרטנית. למעשה ייצוגים אלה, בשל דחיפותם וחשיבותם למאבק הלאומי הפכו להיות הסרט עצמו בעוד הסיפור הנרטיבי של הפרטי הוא רק תפאורה שנדחקה. בסרט "הם לא קיימים" זו הילדה עאידה שאת קולה ופרצופה הבמאי מיקם בפתיחת הסרט והיא כביכול נועדה להיות גיבורת הסרט. אך עאידה היא בסך הכל דימוי מופשט עבור הבמאי, מכתבה שהיה אמור לבטא את עולמה הפנימי למעשה הוכתב ע"י אנשי ארגוני המאבק, אביה היה רק השליח שהעביר את המסר, מותה חסר המשמעות (וחסר הנוכחות הקולנועית) הוא ניסיון ללמד לקח את העם הפלסטיני. המוות בא לידי ביטוי ע"י תצלום התקריב אל "הפידאי" אבו אל־עבד שזוכה במהלך הסרט לשתי סצנות ועל כן אולי הוא גיבור הסרט. אבל, גם הלוחם כמו הילדה, הוא דמות מטושטשת, כללית שגם ברגע הדרמטי של הסרט, גילוי מות עאידה, רגשותיו הם לא פחות ממניפסט ההתנגדות הפלסטיני. אין צער אישי בקולנוע  הפלסטיני של התקופה השלישית כמו שאין קיום אישי [S1] – כל דמות נושאת על גבה דימוי, כל אסון או מאורע נושא על עצמו את זיכרון הנכבה, כל סרט נושא על עצמו את עוול ההתגייסות לניסיון ליצור תודעה לאומית אחידה .
2 ג'. צפו בקטעים מתוך "זיכרונות פוריים" של מישל ח'לייפי 1980 המהווה" סרט המעבר "בין התקופה השלישית לרביעית.  נטען כי הסרטים שנוצרו בשנות ה 80 החזירו את הקולנוע הפלסטיני אל האדמה. הסבירו טענה  זו ביחס לסרט זה. השוו בין היחס לאדמה וייצוגו בסרטי התקופה השלישית לבין היחס לאדמה וייצוגו בזיכרונות פוריים. יש להדגים מתוך התייחסות לאחד הסרטים הבאים "משום שהשורשים לא מתים"  או "הם לא קיימים".
[S1]יפה