אמצעי תקשורת המונים בישראל – ממ"ן 14
שאלה 1: הביקורת של הציבור על תפקוד התקשורת בתקופת מלחמת לבנון השנייה הייתה: * ירידה בהערכת תפקוד התקשורת במלחמה- באופן כללי הציבור העריך פחות את תפקודה של התקשורת בזמן המלחמה. * פגיעה במורל העורף והחיילים- דווחי התקשורת פגעו במצב רוחם של התושבים והחיילים במקום לעודד אותם, בעיקר בעיני תושבי הצפון והחיילים הקרביים. * ביקורתיות יתר- כלפי צה"ל ולא כלפי הדרג המדיני. הציבור סובר שהתקשורת לא מילאה תפקידה ומבקרת רק את המבצעים ולא את שולחיהם.
–
שאלה 2:
מסגרת- ע"פ תלונות הציבור עולה כי המסגרת בה הוצגה המלחמה בתקשורת הייתה:
מלחמת תבוסה, כשלון וייאוש. מלחמה שמנוהלת ע"י צבא מפורק ולא מאורגן. מדינה תחת מתקפה ותחת הל נודע.
לדוג' מה שתרם למסגרת זו הם דיווחים חוזרים ונשנים על פגיעות חיזבאללה בעורף ובחיילים. דיווחים על חיילים ללא ציוד ואוכל, על מפקדים מבולבלים שלא עובדים לפי תוכנית פעולה מסודרת ונאבקים ביניהם. צילומים של חיילים פצועים ובתים פגועים. הביקורת על תפקוד צה"ל ע"י הפרשנים והמומחים מהאולפן תרמו למסגרת שהצטיירה- מלחמה כושלת שהייתה יכולה להראות אחרת. לא די בכך, דיווח התקשורת על חיזבאללה כגוף שהתחזק, גוף מקצועי "צבא לכל דבר", תרם למסגור של ייאוש. שידורי נסראללה הדגישו את המסגור של מדינה תחת מתקפה. רטוריקה של אובייקטיביות- לפי תלונות הציבור נראה כי העיתונאים לא נקטו ברטוריקה של אובייקטיביות, ע"פ שלושת הפרמטרים למדידה:
רטוריקה של איזון מול רטוריקה של הטייה- ע"פ תלונות הציבור ישנה הטייה של התקשורת לדווח על –
שאלה 3:
על פי מאמרו של גד ברזילי התקשורת מחויבת להיות אובייקטיבית, חופשית, ולתפקד כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" כל העת וגם בעתות משברים ביטחוניים ומלחמות. ברזילי טוען במאמרו שמאחר התקשורת היא בעצמה אליטה בעלת אינטרסים, יש לה גם אינטרס לשמור על האליטה הקיימת- הממסד והשלטון, ועל כן לא קוראת עליהם תיגר בעתות מלחמה. לפי תלונות הציבור כלפי התקשורת במאמרו של ווימן נראה כי טענתו של ברזילי נכונה וכי התנהלותה –