חלק א' – רקע
תיאורטי ענישה פלילית עונש פלילי הנו אמצעי מוגדר בחוק, בעל אופי מרתיע, המוטל על אדם עפ"י החלטת רשות שיפוטית בעקבות הרשעה בעבירה פלילית (בזק, 1998)¹.
אמצעי המוגדר בחוק – כאמצעי המוגדר בחוק, אופי העונש ומידתו (או טווח המידה) צריכים להיקבע ע"י החוק ולא להיות נתונים אך ורק לשיקול דעת שופטים. כך, תגדל האפשרות לשמור על שוויון ואחידות בענישה וכן יישמר כבודו של האדם כבן חורין ע"י זה שלא ייקבע עונשו ללא סייג ע"י שיקול דעת של  אדם בודד, גם אם הינו שופט צדק.  בהמשך לכך, גם אין שופט רשאי לכפות על נאשם אמצעי ענישה שלא פורטו בחוק, גם אם הינם חיוביים לו. מקובל כי רשימת העונשים ממנה בוחרים השופטים הינה רשימה סגורה הקבועה מראש, וכן קובע החוק בצד כל עבירה את המסגרת הכללית למידת העונש.  לרוב, מגביל החוק את ביהמ"ש רק מבחינת העונש המרבי לעבירה, אך לעתים יציין גם את העונש המזערי, יגביל את אופי העונש או יקבע גם את אופיו ומידתו – כמו בעבירת רצח בה ישנה חובה לגזור מאסר עולם.
החלטת רשות שיפוטית בעקבות הרשעה בעבירה פלילית – העונש הפלילי מוטל על עבירות פליליות המחייבות את כל האוכלוסייה ולפיכך אינו כולל עונשים משמעתיים המוטלים מטעם מסגרות חברתיות שאינן מדינות כגון אוניברסיטה, בית ספר, צבא וכיוצב'. באותו העניין, גם צווים אדמיניסטרטיביים …