תקציר בחינתו של נושא רשימה זו הוא על רקע משבר שפקד את החברה האמריקאית. ניתן להגדיר את המשבר כמשבר מלחמתי, יותר יהיה נכון לכנות משבר זה בתור משבר חברתי שבבסיסו התקפות הטרור. משבר זה הביא לא רק לתגובה הטבעית לכאורה של "יציאה למלחמה" אלא שינה באופן דראסטי את הלך המחשבה של החברה האמריקאית. לשינויים אילו היו שותפים בין היתר רשויות הממשל הפדראליות האמרקאיות. לא רק הרשות המבצעת – הזרוע הטבועה לתגובה מלחמתית, אלא גם הרשות המחוקקת על שני בתיה יצאו למאמץ שהוא מעבר למאמץ מלחמתי[1].
באופן אולי שיפתיע חלק מאתנו, אך זוכה לתגובות הן בקורתיות והן תומכות, הרשות השופטת לא נשארה מאחור. תגובתה, לפחות בתקופה הסמוכה להתקפות הטרור, הייתה תגובה שהתאימה את עצמה להלך הרוח החברתי.

2 .2. באופן מפתיע אף יותר לחברה המקדשת את חופש הביטוי כחברה האמריקאית, גם העתונאות על כל גווניה – שתקה. שתקה לפי בקשת הבית הלבן. צינזרה לפי בקשות של רשויות המודיעין והצבא, אם כי אין לבקשות אילו כל בסיס נורמטיבי חוקי, וכולן התבססו על סולידריות חברתית – שנדרשה לדעתם כתגובה למשבר שפקד את החברה. העתונאות העולמית, והישראלית[2] בפרט לא חסכה מבקרת, במיוחד בזמן האחרון. העתונות האמריקאית התחילה למלא תפקידה ביתר שאת ובקורתית בסקירת ההתנהלות של הממשל במלחמתו נגד הטרור בעת האחרונה[3].

2 .3. מבחינה משפטית הרי שתגובה הולמת נדרשת גם בפן זה. מעבר להכרזה הרשמית על מלחמה, ועל הסנקציה שאישר הקונגרס האמריקאי לנשיאה של הפדרציה[4], חוקק חוק שמטרותיו מגוונות, אך מטרתו המרכזית המוצהרת הינה אחת – מלחמה בטרור. אף שהחוק באופן רשמי לא מכונה כך, כינויו בציבור ובדיוטות ידוע בשם חוק הפטריוטיות האמריקאי – The United States of [5]America Patriot Act, 2001. חוק זה משנה פראקטיקות רבות שנים, בדבר הזכות לפטרטיות (וכנגדה – הסמכות להאזין האזנות סתר), בדבר הזכות לחופש ממעצר (וכנגדה – הסמכות לעצור אנשים ולהחזיקם תקופות ארוכות יותר מפאת חשש לפגיעה בבטחון המדינה) ועוד.

2 .4. נושא דיונו המרכזי ברשימה זו הינה תוצאה אחת של מדיניות מוצהרת ותקיפה זו: אנשים המוחזקים בניגוד לרצונם במחנה צבאי אמריקאי באי הקובאני. עצירים אילו מוחזקים מכח צו נשיאותי[6].
הם נהנים מזכויות מיוחדות הקבועות בצו זה, ובצווים שעל-פיו. הם לא נהנים מהגנה של החוק הפלילי האמריקאי (לא המהותי ולא הפוצידוראלי), ואינם נהנים מאמנה מרכזית שחלה בעניינם[7] – אמנת ז'נבה מה-12 באוגוסט, 1949, בדבר הטיפול בשבויי מלחמה (חלק שלישי)[8].
המדינה[9] טענה וממשיכה לטעון, כי לא רק שהמוחזקים אינם זכאים למגוון הזכויות הגדול של המשפט הפלילי, אלא אף שאינם זכאים כלל להגנתה של החוקה האמריקאית. העדר הגנה זו – כנטען – שולל זכות פניה לארכעות משפטיות אמריקאיות וזכויות אחרות, שאינן בפן הפלילי, כגון הזכות לפרטיות.
[1] ראו למשל דוגמא לחוק המביע צער על מות הקורבנות בתקיפות ה-11 בספטמבר,
2 001, ומגנה בלשון בוטה את מעשיהם: Join Resolution, Congressional Records, Vol. 147 (2001) 222.
כמו כן ראה את החוק המאפשר הוצאת עתק לפיצויי והתמודדות עם תוצאות האסון של תקיפות הטרור (כהיבט כלכלי):2001 Emergency Supplemental Appropriations Act for Recovery From and Response to Terrorist Attacks on the United States, Congressional Records, Vol. 147 (2001) P. 220.
[2] מספר דוגמאות מכך: דון ואן נאטה וסועאד מחנת, "ההאשמה: ארה"ב חוטפת אזרחים", הארץ (במקור: "הניוק יורק טיימס"),
1 3.01.2005; נתן גוטמן, "הבית הלבן בלם חוק שנועד למנוע עינויים בחקירת חשודים בטרור, הארץ 14.01.2005; רורי קרול, "צבא ארה"ב מואשם בחטיפת נשים בעיראק כדי שבני משפחתן יסגירו עצמם, הארץ (במקור: גרדיאן)
1 2.02.2005; נתן גוטמן, "הנשיא בוש אישר לסי-איי-אי העברה חופשית של חשודים בטרור למדינות אחרות", הארץ 07.03.2005; נתן גוטמן, "האם ה-CIA חוטף באירופה חשודים בטרור?", הארץ 14.03.2005. [3] אף בספק אם עדיין אפשר להשתמש בכתבות מעין אילו כסיקור בקרתי, אך עצם הדווח הכורך בתוחו בקרת על הממשל אף הוא התחלה של דבר: Reuters, "Red Cross: Cuantanamo Tactics "Tantamount to Torture'", The New York Times, 30.11.2004; David Stout, "U.S. Denies Guantanamo Inmates' Rights, Judge Says, The New York Times, 31.01.2005. [4] Join Resolution of Authorization for Use of Military Force, Congressional Records, Vol. 147 (2001) P. 224.
[5] Uniting and Strengthening America by Providing Appropriate Tools Required to Intercept and Obstruct Terrorism Act, 2001, Congressional Records, Vol.
147 (2001) P. 271 (להלן: "חוק הפטריוטיות").
[6] Military Order of November
1 3, 2001 – Detention, Treatment, and Trial of Certain Non-Citizens in the War Against Terrorism, Federal Register Vol. 66, No. 222, P. 57832 (להלן: "הצו הנשאותי"). על בסיסו של צו זה הוצאה פקודה של שר ההגנה האמריקאי: Military Commission Order No. 1, of
2 1 March, 2002 (פורסמה באתר האינטרנט של משרד ההגנה: www.defenselink.mil/news/Mar2002/d20020321ord.pdf (ביקור אחרון: 26.02.2005).
[7] השימוש במושג "חלה" נעשה היות ומסקנתי האישית כי אמנה זו אכן חלה. בעניין זה קיימות מחלוקות בין מלומדים מסויימים, באי-תחולתה של האמנה על המוחזקים במחנה הצבאי גוונטאנומו בקובה תומך ידיו הממשל האמריקאי. על בסיס דעה זו הוצאה הצו הנשואתי.
[8] אמנת ג'נבה מה-12 באוגוסט 1949 בדבר הטיפול בשבויי מלחמה, כתבי אמנה 30,
4 53 (להלן: ה"אמנה").
[9] כאשר אני אומר מדינה, כוונתי היא לממשל הפדראלי המאריקאי.