תקציר גישת יחסי הגומלין של דיואי, המכיר בקשרים הקיימים בין הגישות השונות, היוותה מקור לדבריהם של אנשי מפתח נוספים בתחום כגון שוואב וברונר ופורשה, בין השאר, על ידי מייסדי החינוך הפרוגרוסיבי ותומכי ההוראה היחידנית.
העבודה הנוכחית תדון בעקרונות המרכזיים בגישת יחסי הגומלין של דיואי, כאשר תחילה יוצגו עיקרי הגישה ומושגי מפתח ולאחר מכן יערך דיון בנקודות החוזק והחולשה של הגישה. הדיון בגישה ישקף את נקודות החוזק והחולשה שעלו מהקריאה שלי בשני מישורים:
האחד, במישור הפילוסופי כגישה תיאורטית והשני, במישור המעשי בעבודת המורה.
החלק השני מציג שני מחקרים שכל אחד מהם עוסק בפן שונה של הגישה, הכוללת מטבעה אופציות מגוונות לאינטרפרטציה ויישום. המחקר הראשון עוסק בסוגיית למידת החקר הפעילה. בקריאתו, אבקש לראות מה השפעתה של למידה כזו על קידום הידע, ההבנה והניסיון החיובי בעתיד של התלמידים. המחקר השני עוסק בחקר מורים ומורים כחוקרים, צורך הנובע מתפקידו המרכזי של המחנך ושימושו במתודה המדעית בגישת דיואי (1960). בהקשר זה, אבקש לבחון כיצד ניתן להשתמש בחוויותיהם של מורים לקידום המעשה החינוכי ומדע החינוך וכיצד החקר העצמי מקדם את עבודתם והתפתחותם המקצועית של מורים.