בשנות ה- 50 היה ניסיון למזג את התרבויות לעם אחד, לחברה אחת.
המאפיין המרכזי של החברה הישראלית מבוסס על התנועה הלאומית של היהודים- הציונות.
תולדות ארץ ישראל – 1880:
התפיסה הלאומית היא תפיסה מודרנית שהתפתחה במאה ה-19- מדינת לאום. הפתרון הלאומי לפתרון היהודים היה כרוך בחברה אירופאית.
פתרונות לבעיית היהודים:
–          התבוללות והמרת דת (לא להיות דתי). משה מנדלסון אמר שצריכים לצאת מהגטו וללמוד, להיות שייכים למקום שבו הם גרים- תנועת ההשכלה. שילוב בתרבות האירופאית אך שמירה על הזהות היהודית.
–          להגר לארצות אחרות שאין בהן אנטישמיות, בעיקר לארה"ב.
הרעיון של אוגנדה גרם לקרע בתנועה הציונית. גם לאחר מותו של הרצל ניסו למצוא פתרון לבעיית היהודים. חיים וייצמן (נשיא המדינה הראשון) היה ממתנגדי תוכנית אוגנדה.
במלה"ע ה-1 הוא מצא פיתרון כימי.
ב-1917 הייתה הכרה בכך שצריך להקים בין לאומי ליהודים בארץ ישראל.
זרמים נוספים שפעלו בתוך הציונות:
–          "הציונות הרוחנית" של אחד העם:
טען שבעיית היהודים היא לא בעיית התבוללות, אלא צריך להציל את התרבות והרוח היהודית.
–          "הציונות המעשית": להביא יהודים לא"י ולהקים חברה. –          "שלילת הגולה":
ליצור דמות וחברה של יהודי חדש.
הרצל דיבר על מדינה, אחד העם דיבר על הרוח והתרבות והציונות המעשית דיברה על כח האדם, רכישת קרקעות וכו'. וייצמן ניסה לשלב בין כל הזרמים.
חלוקה לתקופות:
–          העלייה הראשונה 1882-1903: האדמה שייכת לאיכרים הערבים, יש קדחת. ב-1882
מגיעים יהודים דתיים שהתיישבו בירושלים, צפת, חברון, טבריה. אלה יהודים שברחו מהפוגרומים. היהודים הגיעו לא"י כדי לעסוק בחקלאות. נקנו אדמות וקמו הערים:
פ"ת, ראשל"צ, זיכרון יעקב. התפיסה היא תפיסה של כפר אירופאי תפוסי.
–          העלייה השנייה 1904-1914: מגיעים צעירים אידיאליסטים שמטרתם להקים חברה חדשה. הם באים עם רעיונות חדשים ליצירת חברה המבוססים על עבודות אדמה. הם מגיעים למסקנה שכדי להצליח הם צריכים להתקבץ לקבוצה קבלנית למען השגת פרויקטים. הם מצליחים ומתיישבים בדגניה. הם הקימו את ארגון "השומר" (הבסיס לצה"ל). עלייה זו סיפקה את המנהיגות לחברה הפוליטית בארץ.
–          מלה"ע הראשונה 1914-1918: אחרי המלחמה עוצבה אירופה מחדש, הבריטים קיבלו אישור לשלוט בישראל ובערב הסעודית והצרפתים על סוריה ולבנון.
–          העלייה השלישית 1919-1923: מי שעלה לארץ היו החלוצים שרצו להקים חברה חדשה ובאו עם רעיונות משלהם. המצב בארץ אחרי המלחמה היה של חוסר עבודה. התפיסה הייתה שליחותית, כלומר להכין את המקום שהעם היהודי יוכל להגיע לכאן. את חלוקת העבודה ביצע גוף מרכזי שנקרא גדוד העבודה ולקבוצות שהרכיבו אותו קראו פלוגות.
כל ההכנסות נכנסות לקופת הקיבוץ ומחולקת לצרכיהם של הפרטים.
–          העלייה הרביעית 1924-1929: עלו אנשים מהמעמד הבינוני מפולין. אנשים אלה רצו להמשיך בעבודותיהם (מוכרים, בעלי חנויות) ופנו לערים. נהרו לת"א והפכו אותה לעיר המרכזית. עלייה זו מביאה עימה גם תעשייה. בסוף העלייה הרביעית היישוב בארץ נקלע למשבר כלכלי קשה מאוד.
–          העלייה החמישית 1933-1939: עליית יהודים מגרמניה, עלייה של האינטליגנציה, הרוח ואנשי העסקים הגדולים. האוניברסיטה העברית זוכה לפריחה משמעותית.
–          המרד הערבי 1936-1939: היו התקפות של הערבים על ישובים יהודיים. הישוב היהודי מתנגד להתקפת הערבים ומארגן את הכוח הצבאי שלו ("ההגנה"). הסכסוך בין היהודים לערבים זו בעיה מסובכת ולכן הוקמה "ועדת פיל" שמחליטה לחלק את א"י לאזור יהודי ולאזור ערבי. רעיון החלוקה נדחה ע"י שני הצדדים. בתקופת המרד העברי מתרחשת עלייה בלתי לגלית- מגניבים יהודים ארצה.
–          מלה"ע השנייה 1939-1945: היהודים מסייעים לשלטון הבריטי בזמן המלחמה.
הצבא הבריטי הקים יח' צבאיות שפעלו בתחומי א"י שנקראה הפלמ"ח (פלוגות מחץ) הבריטים ניצחו ניצחון מכריע נגד הצבא הגרמני וכך היישוב היהודי לא הושמד. לאחר המלחמה המוני ניצולי שואה רוצים להגיע לארץ, מתבצעת עלייה בלתי לגלית, הייתה ההעפלה באמצעות ספינות.
–          תקופת ההעפלה 1946-1947: ספינות מאיטליה בעיקר, רוב הספינות נתפסו והבריטים הקימו מחנות מעצר שלאחר מס' חודשים שוחררו היהודים מהמחנות והיוו מעין עלייה. בתקופה זו מתעצם הכוח הצבאי של העם היהודי.האו"מ הציע תוכנית חלוקה שנעשתה בעיקר ע"פ איפה יושבים יותר ערבים ויהודים יחד. הערבים דחו את התוכנית והיהודים הסכימו לחלוקה. –          מלחמת העצמאות 1948-1949: ב-15 במאי כשהמדינה מוכרזת רשמית, מדינות ערב מצטרפות רשמית למלחמה. המלחמה היא נגד צבאות סדירים. בהתערבות של האו"מ בחודש יוני הושגה הפסקת אש של חודש אחד. הצבא הישראלי מתחיל לנצח ולסלק את הכוחות הערביים. בקיץ 1949 מתפתחות שיחות להפסקת אש- הסכמים אלו קבעו את גבולות המדינה.
–          שנים ראשונות לעצמאות 1949-1967: חוק השיבה- לכל יהודי יש זכות לעלות לא"י מעצם היותו יהודי. מעיראק הייתה עלייה מאוד משמעותית וגדולה, למבצע זה קראו "כנפי נשרים", באמצע שנות ה- 50 הייתה עלייה של יהודים ממרוקו.
–          מלחמת סיני 1954-1955: ערבים מירדן ומעזה חודרים ליישובים יהודים ומבצעים רצח והצבא הישראלי מחזיר להם. הצרפתים והאנגלים כובשים את תעלת סואץ והצבא הישראלי תוקף את מצריים. סיני נהיית בשליטה ישראלית. ב- 1966 א"י נקלעת למשבר כלכלי.
–          מלחמת ששת הימים 1963: הייתה חולשה כלכלית, תחושה של מדינות ערב שישראל רוצה לתקוף. נאסר- נשיא מצרים מזרים צבא לתוך סיני וסוגר את המייצרים ומבחינת ישראל זוהי פתיחת מלחמה. ישראל מנסה לבצע מאמצים דיפלומטיים למניעת המלחמה. הייתה תחושה שזהו הסוף למדינה יהודית בא"י. ראש הממשלה נותן למשה דיין את תפקיד שר הביטחון, והצבא הישראלי יוצא להתקפה. תוך 3 שעות מתחילה ההתקפה האווירית ומשמידה את הצי האווירי המצרי, הסורי והעיראקי.  כוחות היבשה גם כן פורצים למצרים. הסורים גם כן יורים לתוך מדינת ישראל.
תוך מספר ימים ישראל כובשת את סיני וגם את הגדה המערבית כולל ירושלים. אחרי המלחמה הכלכלה פורחת ויש אופוריה ומתוך כך פורצת מלחמת יום כיפור.
–          מלחמת יום כיפור 1973: פרצה ממניעים פוליטיים מדיניים. סדאת רצה להביא לניצחון צבאי כדי להביא לתחושת כוח בקרב מדינות ערב. הצבא הסורי תוקף ברמת הגולן וכובש את הבסיס הצבאי המרכזי של רמת הגולן. כתוצאה מהמהלך הזה הממשלה מתפרקת. צה"ל מצליח לעבור פרצה ולעבור לצד השני של תעלת סואץ והם מתקדמים וכובשים את הצד השני של תעלת סואץ. מוכרזת הפסקת אש ויש מו"מ לסיום הקרבות.
ישראל מחזירה לסוריה את כל מה שכבשו, שנה לאחר מכן מחליטים להחזיר חלק מסיני למצרים. התחושה מבחינת הצבא היא תחושת ניצחון אך מבחינת הציבור היא תחושה של מחדל.
–          המהפך הפוליטי 1977: מפלגת השלטון יורדת ועולה מפלגת חירות. מדינת ישראל משתנה, נוצרים התפלגויות ושסעים בחברה.
–          מלחמת שלום הגליל 1982: יש פלישה של הצבא הישראלי ללבנון, באותה תקופה השלטון החדש מייצר הסכמי שלום עם מצרים.
–          האינתיפאדה 1988: באותה תקופה יש את הסכמי אוסלו שאמורים לסיים את הסכסוך עם הפלסטינאים. מאפייני החברה הישראלית:
–          אין גבולות קבע מוגדרים.
–          לחימה ממושכת- סביבה עויינת.
–          אין חוקה.
–          החברה והמבנה החברתי נוצר ע"י פיזורה- ע"י אוכלוסיה שחייה מחוץ למולדתה והיגרה על מנת להקים חברה ומדינה.
–          החברה והמדינה נוצרו ע"י השמאל אבל החברה והמדינה נמצאות תחת בנייה מחדש ע"י הימין –          מיעוט לאומי משמעותי שהוא חלק מאויב פעיל. המיעוט הלאומי מזדהה עם האויבים הלאומנים שלנו.
–          המדינה היא מדינה יהודית ודמוקרטית.
***ללא מקורות