מאינטרקאציה בין המאמרים שקראתי הבחנתי כי קיים קושי ברור באבחון, זיהוי ותיוג נכון של הבעות פנים. בעיה זו גורפת עמה בעיה נוספת, של זיהוי ועיבוד לקויים של רגשות.
טרם בחירת הטיפול יש לבצע אבחון מעמיק ונכון על ידי מספר גורמים רפואיים ואף לבדוק את המטופל באופן נוירולוגי על מנת לאבחן האם הבעיה נובעת מקשרים נוירולוגיים לקויים, מחוסר איזון כימי/ הורמונאלי או מהבנה ועיבוד לקויים של מצבים חברתיים.
הטיפול הנכון צריך לכלול לימוד מחדש של זיהוי ואבחון רגשות והבעות פנים, תרגול של לימוד זה, הפנמה שלו ואף תרגולת מצבים.
נוכחות הורה או מבוגר משמעותי מחייו של הילד חשובה ומעלה את הסיכוי להצליח.
ניהול הטיפול בבעיות רגשיות אצל ילדים ומתבגרים עם adhd באופן הזה עשוי להצליח ושלפר משמעותית את יכולתם לזהות ולאבחן רגשות, לתייג אותם בצורה נכונה ולהשתמש בהם במצבים חברתיים מתאימים.
שמוש נכון של כל הקשור ברגשות באופן הזה, יוביל את הילד המאובחן עם adhd לשיפור הבנת מצבים חברתיים ולהשתלבות החברתית באופן טוב יותר.
תוכן עניינים
3-9
..רקע:                                                                                                                                        .הפרעת קשב  Deficit and Hyperactivity Disorder Attention (ADHD)
1 0-11
Emotion Understanding in Children with ADHD.  -.                                                              Da Fonseca D, Seguier V, Santos A, Poinso F, Deruelle C
1 2-13
Emotional and Behavioral Difficulties and Impairments in Everyday Functioning Among Children with a History of Attention- Deficit/Hyperactivity Disorder.   -..                                                                             Tara W Strine, Catherine A Lesesne, Catherine A Okoro, Lisa C McGuire, Daniel P Chapman, Lina S Balluz, and Ali H Mokdad
1 4-15
Social Competence in Children with Attention Deficit Hyperactivity Disorder.  -..     Clikeman, M S
1 6-18
Cognitive- Behavioral Therapy and Relationship Therapy in the Treatment of Children Referred for Antisocial Behavior.                                                                Kazdin AE, Bass D, Siegel T, Thomas C.

1 9-20 Misinterpreting Emotional Expressions in Attention- Deficit/Hyperactivity Disorder: Evidence for a Neural Marker and Stimulant Effects.                         Williams L M, Hermens D F, Palmer D, Kohn M, Clarke S, Keage H, Clark C R, and Gordon E
2 1-22
Reduced Amygdala Response to Fearful Expressions in Children and Adolescents  With Callous-Unemotional Traits and Disruptive Behavior Disorders.   –            Marsh A A, Finger E C, Mitchell D G V, Reid M E, Sims C, Kosson D S, Towbin K E, Leibenluft E, Pine D S, Blair J.R.

2 3-24
Recognition of emotional facial expressions in attention-deficit hyperactivity disorder  —                                                                                                                                  Pelc K , Kornreich CS, Foisy M L , Dan B.

2 5
      סיכום
2 6-27
      -..ביבליוגרפיה הפרעת קשב Deficit and Hyperactivity Disorder Attention (ADHD) כללי:
ההפרעה מורכבת מגרעין אורגני אשר אליו מתווספות השפעות פסיכולוגיות וחברתיות. כל אלו יוצרים בסופו של דבר את ההפרעה, לאור ההשפעה של תהליכים אינדיבידואליים של כל אדם במהלך חייו, אין שתי הפרעות קשב זהות. הפרעת הקשב קרובה מאוד לתפקוד נורמאלי של הלוקים בה אך במצבים מסוימים מפריעה לתפקוד תקין.
בשל חוסר היכולת לבודד גירוי אחד ולהתייחס רק אליו, נוצרת תכונה מוגזמת הגורמת לסובלים ממנה לראות בו זמנית גירויים רבים ולהתייחס אליהם באופן שווה. נכון כי זה יוצר מצב שבו הלוקים בהפרעת קשב מסוגלים להתייחס לשלל גירויים בו זמנית אך מאידך, הם אינם מסוגלים לשבת לאורך זמן, להקשיב, להתרכז, להתמקד, לבצע פעילות סבילה כגון קריאת ספר משום שהגירויים האחרים סביבם מוציאים אותם מהריכוז בגירוי הנדרש מהם בכיתה למשל, במצבים כאלו, הילד גורם סבל לעצמו ולסביבתו.
(מנור, 2002) אטיולוגיה:
כיום סבורים כי התפתחות ההפרעה מבוססת על מספר גורמים ביולוגיים, חברתיים, פסיכולוגיים ונפשיים.
בסיס ההפרעה הינו נוירולוגי, אשר מעיד על שינוי קל במבנה המוח באונות הפרונטאליות ובתפקודו, כאשר באונה הימנית נמצא במחקרי הדמיה כי ישנה ירידת צריכת סוכר וחמצן במצבים הדורשים ריכוז דווקא באזור זה. קיימת לקות תפקודית של נוירוטרנסמיטורים, בעיקר העברה נמוכה וספיגה פחות יעילה של "דופמין" ומחסור או תפקוד לקוי של סרוטונין ונוראדרנלין.
לפי המחקרים קיים קשר גנטי חזק בקרב המאובחנים כסובלים מהתופעה.
(מנור וטיאנו,
2 001)